מודל כלכלי המציג את הביקוש וההיצע לעובדים, כפי שהם משתקפים במפגש שבין מעסיקים לעובדים. הביקוש לעובדים (labor demand) כפונקציה של השכר הוא בצורה של עקומה יורדת, כלומר עלייה בשכר במשק מביאה לירידת הביקוש לעובדים. ההיצע לעובדים (labor supply) כפונקציה של השכר הוא בצורה של עקומה עולה, כלומר עלייה בשכר מביאה לגידול בהיצע לעובדים. נקודת המפגש בין שתי העקומות היא נקודת שיווי המשקל, המציגה את כמות העובדים המועסקים ואת שכרם.

גידול בביקוש לעובדים, ללא גידול מקביל בהיצע (כפי שהתאפיין הביקוש לעובדי היי-טק בעת שענף זה היה בשיא פריחתו, בסוף שנות התשעים), מזיז את עקומת הביקוש ימינה, כלומר מביא לעליית השכר. גידול בהיצע העובדים, ללא גידול מקביל בביקוש (כפי שהתאפיינה התקופה של גל העלייה הגדול מחבר העמים, בתחילת שנות התשעים) מזיז את עקומת ההיצע ימינה, כלומר מביא לירידה בשכר.

היקפו הגיאוגרפי של שוק העבודה משתנה מעיסוק לעיסוק. בעיסוקים בכירים עשוי היקף זה להיות המדינה כולה, כלומר מעסיק הזקוק לעובד יחפשו בכל המדינה, ובאופן דומה עובד המחפש משרה יחפשה בכל המדינה. לעיסוקים אחרים שוק העבודה הוא מקומי, כלומר החיפוש אינו חורג מגבולות האזור שבו שוכנים המפעל או העובד. אחד ממאפייני הגלובליזציה הוא הרחבת שוק העבודה לעולם כולו: פועלי בניין מרומניה מציעים עצמם לעבודה בישראל, וחברות היי-טק מקליפורניה מחפשות עובדים גם בישראל.

מדד פשוט להיקף הביקוש לעובדים הוא מדד מודעות "דרושים". מדד נוסף המשקף את הביקוש וההיצע לעובדים הוא הנתונים הנאספים בשירות התעסוקה באמצעות לשכות התעסוקה.

באחרונה מקובל לראות את שוק העבודה לא כמערכת אחת שבה פועלים כל העובדים, אלא כשתי מערכות נפרדות:

• שוק העבודה הראשוני (primary labor market): קטע זה של שוק העבודה מתאפיין בעבודה רצופה וקבועה המתבצעת במשרה מלאה.
• שוק העבודה השניוני (secondary labor market): קטע זה של שוק העבודה מתאפיין בעבודות זמניות, שהשכר המשולם בהן נמוך יחסית. העובדים בקטע זה מועסקים רק בחלק מזמנם: במשרה חלקית ולא במשך כל ימות השנה. עוד נכללים במסגרת זו עובדים זרים, שתנאי עבודתם נחותים במידה רבה מאלה של העובדים המקומיים.