טובת הנאה בעלת ערך כספי (כגון רכב צמוד, שי לחג וכו') שנותן המעביד לעובד. לצורך חישוב מסים שונים רואים את משכורתו של העובד כאילו היא כוללת גם סכום נוסף שגובהו כשוויה של ההטבה. בנוסף לחובה להתחשב בהטבות בשווה הכסף לצורך חישוב המסים, גם על המעביד והעובד להתחשב בהן בהתייחסם לגובהו הכול של השכר. 

לקביעת שוויה של ההטבה לצורך מס נוהגת רשות המסים בשתי טכניקות:

• התייחסות לכל מאפייניה של ההטבה הספציפית וקביעת שוויה לפי עלותה למעביד או לפי מחיר השוק שלה (הגבוה מבין השניים);
• הגדרת קריטריונים כלליים לקביעת שווין של הטבות מסוג מסוים, קריטריונים המתייחסים רק באופן מצומצם למאפייני ההטבה הספציפית.

 אם ניתנת לעובד טובת-הנאה לשם מילוי תפקידו אצל מעבידו, אין היא נחשבת כהכנסה בידי העובד. כך, למשל, ביגוד שניתן לעובד ממעבידו ומשמש רק לצורך העבודה, אינו נחשב כהכנסה לעובד. לא תמיד הגבול בין שני המצבים חד וברור, ולכן, כדי למנוע ספק בשאלה האם ההטבה נועדה לשרת את המעביד או להיטיב עם העובד, הוציאה רשות המסים הנחיות לבחינתן של הטבות נפוצות מסוג זה, כגון נסיעות לחו"ל.