בהסכמי עבודה רבים מובטח שכר לעובד הנעדר מעבודתו מחמת אבל. מספר ימי האבל בתשלום נקבע לפי דתו של העובד. המקור הרחב ביותר לזכות זו הוא הסכם קיבוצי כללי, שנחתם בשנת 1995 בין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים לבין ההסתדרות הכללית, וצו הרחבה שהוצא לו. בהסכם זה נקבע:

עובד שעבד במקום העבודה לפחות 3 חודשים והמקיים חובת אבלות (במות הורים, ילדים, בן זוג, אחים ואחיות) מטעמי דת או נוהג ("שבעה") ואינו עובד באותם ימים, יהיה זכאי לתשלום שכרו עבור ימי העבודה שנעדר בהם ולא יותר משבעה ימים (קלנדריים).

צו הרחבה - הסכם המסגרת