רבות מהזכויות ומהחובות הקבועות בחוק הביטוח הלאומי ובפקודת מס הכנסה ניתנות רק לתושב ישראל. הגדרה סתומה של מושג זה בפקודת מס הכנסה הוחלפה בהגדרה מפורטת במסגרת תיקון מס' 132 (הרפורמה של "ועדת רבינוביץ"). בחוק הביטוח הלאומי אין הגדרה למושג זה, אך בתיקון שתוקפו מתחילת שנת 2003 נקבעו מקרים אחדים שבהם אדם אינו נחשב לתושב. בנסיבות אלה משמעותו של המושג נקבעת בעיקר בהתאם לפסיקתם של בתי המשפט.

מבחן עיקרי לקביעת היותו של אדם תושב ישראל הוא מקומו של מרכז החיים שלו. בהתאם למבחן זה, סטודנט שיצא לשנים אחדות ללימודים בחו"ל נחשב לתושב ישראל, כאשר ברור ששהותו בחו"ל זמנית, עד להשלמת מטרתו זו. עובד זר המועסק בישראל אינו נחשב לתושב ישראל, משום שמרכז חייו הוא בארץ מוצאו.

על ריבוי הההגדרות לתושב עמד בית המשפט המחוזי בתל אביב:
זה מכבר לימדנו המחוקק כי "התושבות" שונה היא מחוק אחד למשנהו. ישנו תושב לעניין ביטוח לאומי; לעניין מס הכנסה; לעניין עידוד השקעות הון; לענייניו של משרד הפנים ועוד כהנה וכהנה "תושבים" לעניינים שונים (עמ"ה 1061/07 טלרום משאבי אנוש בע"מ נ' פקיד שומה תל-אביב-יפו 5).