סכסוך בין הגורמים הפעילים בתחום יחסי העבודה, שעניינו הזכויות והחובות ההדדיות של גורמים אלה.

סכסוכי עבודה נחלקים לשתי קבוצות בהתאם לגורמים המסוכסכים:

• סכסוך עבודה אישי (individual dispute): סכסוך בין עובד לבין מעבידו.
• סכסוך עבודה קיבוצי (collective dispute): סכסוך בין ארגון עובדים לבין מעביד או ארגון מעבידים.
  בהתפתחותו של סכסוך עבודה קיבוצי שני שלבים:
• הכרזת אחד הצדדים על קיומו של סכסוך;
• נקיטת צעדים של מאבק מקצועי, כגון שביתה.

מיון אחר של סכסוכי עבודה הוא על-פי הנושא השנוי במחלוקת:

• סכסוך משפטי (legal dispute): סכסוך שעניינו מימוש זכויות קיימות, כלומר הויכוח בין הצדדים הוא אודות הפרשנות לחוקי העבודה או להסכמי העבודה הקיימים. הגוף המקובל, אך לא היחיד, לבירורם של סכסוכים משפטיים הוא בית הדין לעבודה.
• סכסוך כלכלי (economic dispute): סכסוך שעניינו יצירת זכויות חדשות, כלומר אחד הצדדים תובע זכויות חדשות, אשר לדעתו מגיעות לו מסיבות שונות, למשל לאור תנאי המשק, אף שאין חוק או חוזה המחייב מתן זכויות אלה. דרך מקובלת לבירורו של סכסוך כלכלי היא משא-ומתן בין הצדדים לסכסוך. משא-ומתן זה מלווה לעתים בשביתות ובעיצומים, ולכן מקובלת גם דרך אחרת, והיא פנייה לבוררות.

מיון נוסף של הסכסוכים הכלכליים מבהיר יותר את מסגרתו של הסכסוך:

• סכסוך כלכלי טהור: סכסוך הפורץ בעת שלא חל הסכם קיבוצי על הצדדים המסוכסכים.
• סכסוך כלכלי לגיטימי: סכסוך הפורץ בעת שחל הסכם קיבוצי על הצדדים המסוכסכים, אך הסכם זה אינו אוסר קיומו של סכסוך כלכלי בנושא אודותיו נסוב הסכסוך.
• סכסוך כלכלי מורכב: סכסוך הפורץ בעת שחל הסכם קיבוצי על הצדדים המסוכסכים, ובעוד אחד הצדדים תובע יצירת זכויות חדשות, תובע הצד השני את קיום ההסכם כלשונו, כלומר מבחינתו של צד זה מדובר בסכסוך משפטי.

לצמצום הנזק שגורמים סכסוכי העבודה נקבעו מנגנונים אחדים ליישוב סכסוכי עבודה.