את המשק במדינת ישראל מקובל לחלק לשלושה מגזרים:

המגזר הציבורי (public sector), שבו נכללים כל המועסקים על ידי הציבור:

• משרדי הממשלה,
• תאגידים ממשלתיים: חברות ממשלתיות, רשויות ממשלתיות וכו',
• מוסדות ציבוריים שאינם ממשלתיים: רשויות מקומיות, אוניברסיטאות וכו',
• המוסדות הלאומיים: הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית.
• קיימות וריאציות נוספות להגדרת קבוצות עובדים במגזר הציבורי, כגון השירות הממשלתי, שבו נכללים העובדים השכירים במשרדי הממשלה (למעט מורים). הדינמיקה של מגזר זה כוללת גם תהליכים של הלאמה, הפרטה ותאגוד.
• המגזר ההסתדרותי, שבו נכללים עובדי מוסדות ההסתדרות הכללית. שנים רבות היה היקפו הגדול של מגזר זה ייחודי למדינת ישראל, אך בשנים האחרונות ירדה ההסתדרות מרוב נכסיה.
• המגזר הפרטי (private sector), שעיקרו גופים הפועלים למטרת רווח, ומיעוטו מוסדות ללא כוונת רווח. במגזר זה נכלל מספר רב מאוד של מעסיקים קטנים.

מגזרים אלה נבדלים זה מזה ביעדיהם ובאופן ניהולם, ובהתאם לכך, בהקשר שלנו, הם נבדלים במדיניות השכר, בדרכי קביעת השכר הנהוגות בהם ובעקרונות מבנה השכר. דוגמה: במגזר הציבורי נקבע השכר בעיקר באמצעות הסכמים קיבוציים, ואילו במגזר הפרטי משקל גבוה לחוזי עבודה אישיים.