תהליך שבו המעביד שומע את דעתו של ועד העובדים או ארגון העובדים קודם שהוא נוקט בפעולות מסוימות, כגון פיטורי צמצום. המעביד אינו חייב לפעול לפי הדעה המושמעת, ואינו חייב לקיים משא ומתן בנושא זה. חובת היוועצות מופיעה בהסכמים קיבוציים שונים. 

בית הדין לעבודה תיאר את מקומו של תהליך זה במסגרת יחסי העבודה (דב"ע נב/4-2, חברת תרכובות ברום בע"מ נ' ההסתדרות הכללית - מועצת פועלי באר-שבע):

על-פי עקרונות היסוד של משפט העבודה, אופיים של יחסי העבודה הקיבוציים מחייב כל צד להם לקיים היוועצות עם הצד האחר בנושאים שבמסגרת סמכותו וכוחו, הנוגעים לכלל העובדים או שיש להם משמעות עקרונית מיוחדת במקום העבודה. היוועצות זו, בדומה להתייעצות על-פי כללי המשפט המינהלי, אסור שתהיה "פורמלית" על מנת לצאת ידי חובה, אלא היא צריכה להיות מבוססת על "נכונותם ההדדית של שני הנוגעים בדבר לשמוע ולהשמיע, לשכנע ולהשתכנע". תהליך ההיוועצות חייב להיות "תהליך דו-צדדי - מצידו האחד הגורם המייעץ ומן הצד השני הגורם המקבל, הנותן דעתו בלב פתוח ובנפש חפצה לעצה המובאת בפניו ומכריע לאורה בגדר הסמכות שהוקנתה לו". 

תהליך ההיוועצות, כאשר הוא נעשה כהלכה, יביא כדבר מובן מאליו לשיפור היחסים הקיבוציים, וימנע במרבית המקרים גם שרירות או אי-סבירות בהחלטתו של הצד ליחסים הקיבוציים הניתנת במסגרת סמכותו וכוחו".