ראיית העובדים כמרכיב חשוב בנכסיו של המפעל, ובראייה רחבה יותר: ראיית העובדים כמרכיב חשוב בנכסיה של המדינה. ערכו של נכס זה תלוי בכישורים של העובדים, ולכן פעולות של פיתוח משאבי אנוש תורמות להשבחתו. את המונח טבע, בשנות השישים, חתן פרס נובל לכלכלה, גארי בקר (Gary S. Becker). 

מנקודת מבט זו ניתן לראות את השכר כתמורה להון האנושי הגלום בעובד, כפי שמדגים ההסבר הבא, על הקשר שבין גילו של העובד ובין שכרו. צעירים, המתחילים את פעילותם בשוק העבודה, הם חסרי ניסיון והכשרה, כלומר מעוטי הון אנושי, ולכן שכרם נמוך. בקביעת שכרם מביא המעסיק בחשבון גם את ההשקעה שעליו לבצע לשם מתן הכשרה מקצועית להם. במשך הזמן גדלים ניסיונם והכשרתם של עובדים אלה, והגידול בהון האנושי מלווה בגידול בשכר. עם התקרב העובד לגיל פרישה עלולה לחול שחיקה בהון האנושי בעקבות ירידת כושרו של העובד והתיישנות הידע המקצועי שלו. עובדים כאלה יהיו מועמדים ראשונים להסדרי פרישה מרצון או לפיטורים, כאשר מתעורר הצורך בקיצוץ במצבת העובדים. 

נתונים סטטיסטיים, על הקשר בין השכלה ושכר, מלמדים שהשקעה של אדם בהון אנושי, באמצעות רכישת השכלה, היא השקעה משתלמת. ערך דומה יש להדרכה ולהכשרה מקצועית. 

במקרים אחדים שבהם נמכרו חברות סטארט-אפ ישראליות במחירי עתק, חלק ניכר ממחיר הרכישה ניתן בתמורה להון האנושי בחברות אלה, כלומר בתמורה לידע המקצועי הייחודי של העובדים. 

 למאמר Human Capital, by Gary S. Becker, in The Concise Encyclopedia of Economics.

ראה, פתרונות חילן לניהול ההון האנושי