במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה של המוסד לביטוח-לאומי, עובד שכתוצאה מפגיעה בעבודה אינו מסוגל לעבוד, זכאי לדמי פגיעה עבור התקופה שבה אינו עובד בשל פגיעתו ולכל היותר עבור 91 יום שלאחר יום הפגיעה. תקופה זו אינה חייבת להיות רצופה. אם גם לאחר תקופה זו העובד אינו מסוגל לעבוד, עליו לתבוע קצבת נכות.

דמי הפגיעה משולמים לעובד, בהתאם להסדר שקיים בין המעביד ובין המוסד לביטוח-לאומי, באחת משתי דרכים: על-ידי המוסד לביטוח-לאומי, או על-ידי המעביד, אשר תובע את החזר דמי הפגיעה מהמוסד לביטוח-לאומי.

בעד יום התאונה לא משולמים דמי פגיעה, אלא משולם לעובד שכר מלא על-ידי המעביד. בעד שני הימים הראשונים שלאחר יום התאונה, שבהם לא היה העובד מסוגל לעבוד, משולמים דמי פגיעה רק אם העובד לא היה מסוגל לעבוד במשך 12 יום לפחות (נוסף על יום הפגיעה).

דמי הפגיעה ליום הם 75% משכרו הרגיל של העובד, אך לא יותר מ-75% מהשכר המרבי לניכוי דמי ביטוח-לאומי. הסכמים קיבוציים מזכים את העובד בהשלמה של דמי הפגיעה לשיעור גבוה יותר (100%-80%) משכרו. ההשלמה ניתנת לעובד ישירות ממעבידו, או באמצעות קרן הפנסיה כאשר הוא מבוטח בה בביטוח דמי פגיעה משלימים.

לדיון מפורט בדמי פגיעה.