היחסים בין הגורמים הפעילים בתחום העבודה. יחסים אלה מתקיימים בשני מישורים:

• יחסי עבודה אישיים: יחסים שבין העובד למעביד.
• יחסי עבודה קיבוציים: יחסים שבין ארגון עובדים למעביד ובין ארגון עובדים לארגון מעבידים.

כלים אחדים משמשים להסדרת יחסי העבודה: דיני העבודה, הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי, צו הרחבה, חוזה עבודה אישי.

על ייחודם של יחסי העבודה עמדה אלישבע ברק ("משא ומתן לקראת כריתת חוזה עבודה", שנתון משפט העבודה ג, 1992):

המיוחד ליחסי העבודה, מעבר לקשר המיוחד שבין הצדדים, הוא, שמדובר בקשר מתמשך, ולא בעסקה חד-פעמית: העובד מעביר חלק גדול מחייו בעבודה. מעבר לכך: העובד משקיע בעבודה את מירב מרצו היוצר, הפיזי והרוחני. בדרך כלל, מטרתו היא להצליח בעבודה, להתקדם, אם לשם השתכרות גדולה יותר, שתקדמו בחיים, ואם לשם הצלחה והתבססות מקצועית. בכך הוא מגשים חלק גדול משאיפותיו. הוא הדין במעביד: בדרך כלל המעביד משקיע משאבים, מרץ ומחשבה רבים בפיתוח מקום העבודה. בדרך כלל גם עבורו זה מרכז החיים.