החוזה שבו נקבעת ההתקשרות בין העובד למעביד ליצירת יחסי עובד-מעביד. במקומות עבודה רבים נקבע עיקר תנאי העבודה בהסכמים קיבוציים. במקומות עבודה אלה משקל מצומצם לחוזה העבודה האישי בפירוט תנאי העבודה, והוא עוסק בעיקר בשיבוצו של העובד במסגרת שיוצר ההסכם הקיבוצי. במקומות עבודה שבהם לא נקבע השכר בהסכם קיבוצי, מפורט עיקר תנאי העבודה בחוזה העבודה האישי. גם כאשר סוג מסוים של עובדים הוצא במפורש ממסגרת ההסכם הקיבוצי, נקבע שכר העובדים הנכללים בקטגוריה זו בעיקר באמצעות חוזה העבודה האישי.

ניתן למיין את חוזה העבודה האישי לפי משך תקופת החוזה:

• חוזה עבודה לתקופה קצובה (limited employment contract): חוזה עבודה שמועד סיומו נקבע בו מראש. מעסיק העוסק בפרויקט חד-פעמי שמשך ביצועו תחום מראש, כגון הכנות לבחירות לכנסת, שוכר עובדים בחוזה עבודה לתקופה קצובה. לעתים משמש חוזה כזה למניעת מתן קביעות לעובד.
• חוזה עבודה לתקופה בלתי קצובה (unlimited employment contract): חוזה עבודה שלא נקבע בו מועד לסיומו. סיום יחסי עובד-מעביד במסגרת חוזה זה נעשה באמצעות פיטורים, התפטרות, פרישה לפנסיה וכדומה.
• חוזה עבודה למשימה מוגדרת (special task contract): חוזה עבודה שנקבע בו שיסתיים עם השלמתה של משימה מוגדרת שלביצועה נשכר העובד. תחליף מקובל לחוזה כזה הוא העסקת העובד באמצעות קבלן כוח אדם.

התחייבות של העובד שלא להיות חבר באיגוד מקצועי, התחייבות שאינה מקובלת בישראל, מעניקה לחוזה את הכינוי yellow-dog contract. חוזים כאלו היו נפוצים בארצות הברית בשנות העשרים של המאה העשרים, וכעת החוק אוסר על קיומם.

הצעת חוק חוזה עבודה, חוק שנועד להסדרת חוזה העבודה אישי, הוגשה פעמים אחדות לכנסת, אך לא עברה את כל שלבי החקיקה. לפיכך חלים על חוזה העבודה האישי עקרונות החקיקה הכללית בדיני חוזים, בעיקר חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973, וחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970. בנסיבות אלה מתקיים טווח רחב לצורתו של חוזה העבודה האישי, החל בחוזה מפורט החתום על-ידי שני הצדדים, וכלה בהסכמה בעל-פה שבה נקבעים בקצרה התפקיד והשכר.