העסקה בישראל של פועלים מאזורי יש"ע (הידועים בכינוי "עובדי שטחים"), כלומר ערבים תושבי יהודה שומרון וחבל עזה, מותרת בתנאי שנשלחו לעבודה באמצעות לשכת התעסוקה.

משכורתם של עובדי השטחים, בדומה למשכורתו של עובד ישראלי, נקבעת על-פי הסכמים קיבוציים החלים על מקום עבודתם, או בדרכים מקובלות אחרות, כגון הסדר קיבוצי וחוזה עבודה אישי. גם חוקי המסים החלים על עובדים אלה הם החוקים החלים על תושב ישראל.

תשלום השכר אינו מבוצע ישירות על-ידי המעביד, אלא באמצעות אגף התשלומים של שירות התעסוקה. על המעביד להעביר לשירות התעסוקה את השכר ברוטו של העובד, ושירות התעסוקה משלם לעובד את שכרו, לאחר שהוא מנכה ממנו את הניכויים הנדרשים: מס הכנסה, דמי ביטוח-לאומי, קרן פנסיה, מס ארגון וביטוח בריאות. בנוסף לשכר ברוטו על המעביד להעביר לשירות התעסוקה גם את ההפרשות הנדרשות: קרן פנסיה, ביטוח-לאומי, דמי חופשה, דמי מחלה ועוד (מס שכר יש לשלם ישירות לאוצר, לא דרך שירות התעסוקה). לעתים ניתן היתר למעביד לחשב בעצמו את הניכויים משכרו של עובד שטחים, ולשלם לעובד ישירות את השכר נטו המגיע לו (כלעובד רגיל), אך גם במקרה זה חלה חובה לדווח לשירות התעסוקה על כל פרטי השכר של עובדי השטחים.

משכורתם של ערבים תושבי יש"ע, המועסקים בהתנחלויות או במחנות צה"ל על ידי מעביד ישראלי, משולמת להם על-ידי המעביד כלעובד רגיל. משכורתם של עובדים אלה חייבת בדמי ביטוח לאומי בדומה לזו של עובדי שטחים המועסקים בישראל. מס הכנסה ממשכורת זו מנוכה בהתאם לחוקי המס של השטחים, שעל ביצועם מפקחים קמ"ט מסים (בשטחי "C") והרשות הפלשתינית (בשטחי "A" ו-"B").

לאתר של קו לעובד.