שכר שגובהו יאפשר לעובד ולמשפחתו קיום הוגן, כלומר יביא את העובד ומשפחתו אל מעבר לקו העוני. התנועה לשכר מחיה (The Living Wage Movement) החלה לפעול בבולטימור שבארצות הברית, בשיתוף פעולה בין ארגוני צדקה וארגוני עובדים, לאחר ששמו לב שגם משפחות שלהן מפרנס העובד במשרה מלאה זקוקות לעזרה של ארגוני הצדקה, משום ששכר המינימום אינו מספיק לקיום הוגן. התנועה יצאה בתביעה שמפעלים המספקים מוצרים ושירותים לעיריה יחויבו לשלם לעובדיהם שכר מחיה, גבוה משכר המינימום. לאחר הצלחה במימוש תביעה זו, זכה הרעיון להצלחה בערים נוספות בארצות הברית. לעומת שכר המינימום, שגובהו 5.15 דולר לשעה, מגיע שכר המחיה לגובה של 11 דולר לשעה ואף יותר.

היעד הבא של פעילי התנועה הוא להגיע לשכר מחיה ברמה ארצית. למימון צעד זה מוצעת העלאה של נטל המס החל על שני העשירונים העליונים.

בנוסף ליעד הבסיסי של העלאת רמת ההכנסה של העובדים אל מעבר לקו העוני, מוצאים ארגוני העובדים יתרון נוסף בשכר מחיה: העלאת השכר של עובדים בחברות במגזר הפרטי המספקות שירותים לגופים ציבוריים, תעצור את תהליך ההפרטה, משום שתבוטל שחיקת השכר הנובעת מתהליך זה.

הטענה העיקרית כנגד הנהגת שכר מחיה היא שצעד זה יפגע באותם אנשים שלהם נועד לעזור, משום שבשכר גבוה מזה המשולם להם כיום לא יהיה כדאי להעסיקם. תומכי שכר המחיה טוענים שבמקומות שבהם הונהג שכר מחיה לא ניכר קיצוץ במספר המשרות או במספר שעות העבודה.