הצמדה בין סולמות שכר שונים טופחה על-ידי ההסתדרות הכללית החל מסוף שנות ה-50, והיא מקובלת גם בקרב קבוצות עובדים שההסתדרות אינה שותפה לקביעת שכרן. הדרישה להצמדה עולה במסגרת המשא-ומתן הקיבוצי, כאשר ארגון העובדים דורש לקבל הטבות זהות לאלה שניתנו לקבוצת עובדים אחרת, ומתממשת בצורת קביעה בהסכם קיבוצי או בהסדר קיבוצי כי שכרם ותנאי עבודתם של העובדים שעליהם חל הסכם זה יהיו על-פי ההסכמים הקיבוציים (הקיימים והעתידיים) החלים על קבוצת עובדים אחרת. היצמדות מסוג אחר היא היצמדות של קבוצת עובדים לשיעור השינוי בשכר הממוצע בקבוצת עובדים אחרת. הצמדה של תנאי עבודה קיימת גם בחוזי עבודה אישיים, בפרט בשירות המדינה, שבו ניתנת לעובדים הצמדה לשכר מנכ"ל, למשל, או לשכר שופט.

להצמדה של תנאי העבודה מניעים שונים, ובהם:

רצונה של קבוצת עובדים חלשה יחסית להיצמד לקבוצה חזקה, כדי ליהנות מהישגיה של קבוצה זו. דוגמה לכך היא הצמדת שכרם של השוטרים והסוהרים לשכרם של משרתי הקבע בצה"ל. הצמדה זו נהוגה משנת 1979. בתחילת 2003 הציע האוצר לבטל הצמדה זו, אך ההצעה נדחתה לאחר שנתקלה בהתנגדות חריפה ביותר של השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה.

• שיקולי יוקרה מקצועית, המנחים היצמדות לארגון עובדים בעל מעמד מכובד. דוגמה לכך היא הצמדת שכרם של המורים לשכרם של המהנדסים.