ניירות ערך המקנים זכות לרכוש מניות במועד או מועדים בעתיד תמורת סכום שנקבע מראש, שהוא מחיר המימוש (exercise price, strike price).

אופציות מהוות מרכיב חשוב בתגמולם של עובדים בכירים, ובחברות לא מעטות - בתגמולם של כל העובדים. זאת משום שהאופציות הופכות את העובדים לשותפים בהצלחתה של החברה שבה הם עובדים: הצלחתה של החברה מתבטאת בפער הולך וגדל בין מחיר המניה ומחיר המימוש, כלומר ברווח גדל והולך למחזיקי האופציות. האופציות תורמות לשימור העובדים, משום שבדרך כלל העובד נדרש להמשיך ולעבוד עד למועד המימוש (exercise date). 

אופציות מוצעות לעובדים במסגרת הנפקהלציבור. בחברות סטארט-אפ הן מוצעות לעובדים גם לפני שהחברה יוצאת בהנפקה לציבור. במקרה זה, שלב חשוב במהלך חייהן של האופציות הוא שלב ההנפקה הראשונה לציבור (IPO - initial public offering), משום שמקובל שלא לאפשר מימוש של האופציות לפני מועד זה. הזדמנות נוספת למימוש אופציות כאלה נוצרת כאשר הסטארט-אפ נרכש על-ידי חברה אחרת. 

מחיר המימוש משקף את מחיר המניות ביום הענקת האופציות, אך נהוגות גם אופציות שמחיר מימושן, במועד הענקתן, נמוך ממחיר המניה (discount stock options) או גבוה ממחיר המניה (premium-priced stock options). במחיר מימוש גבוה מערכה הנוכחי של המניה מסתתר המסר שעלייה מסוימת במחיר המניה מתבקשת במסגרת הפעילות הרגילה של החברה ועובדיה, ורק בעד עלייה חריגה בביצועי המניה ראוי העובד לתגמול נוסף, בצורה של רווח הנובע מהאופציות.

התקופה שבה ניתן לממש את האופציות, כלומר להמירן במניות, היא תקופת המימוש (vesting period, exercise period), שהיא, בדרך כלל, בין שנתיים לעשר שנים ממועד הענקת האופציות. לעתים נקבעת לאופציות תוכנית מימוש הדרגתית (vesting schedule, phased vesting), שבמסגרתה ניתן לממש כעבור כל תקופה חלק מסוים מהאופציות. תום תקופת המימוש קרוי תאריך הפקיעה (expiration date), ולאחריו לא ניתן יותר לממש את האופציות, והן הופכות לחסרות ערך. הימנעות ממימוש האופציות קורית במצב שבו מחיר המימוש גבוה ממחיר המניה (האופציה נמצאת במצב הקרוי out of the money או underwater). 

על-פי נתונים שפרסמה רשות המסים, במהלך השנים 1997-2000 ניתנו אופציות ל-50,000 עובדים. רק 40% מעובדים אלה מימשו את האופציות ברווח. כדי להתגבר על אובדן הערך של האופציות כתוצאה מפער גדול בין מחיר המימוש למחיר המניה, ובפרט כאשר הפער נובע מנפילת שוקי ההון ולא מכשלון בפעילות החברה, מבוצע להן לעתים תמחור מחדש (repricing), כלומר הקטנת מחיר המימוש של האופציה כך שלמקבלי האופציות תיוותר תקווה ליהנות מהן. 

מיסוי האופציות הוא נושא מורכב, ובו ניואנסים רבים. ביסודו נמצאים שני סעיפים בפקודת מס הכנסה, המציעים שני מסלולים שונים למיסוי האופציות:

• סעיף 3(ט): סעיף זה עוסק באופן כללי במיסוין של הטבות לעובדים. בהתאם לסעיף זה, מיסוי האופציות נעשה בעת מימושן (המרתן למניות). במצב הפחות שגרתי, שבו האופציות סחירות בעת קבלתן, עמדתה של רשות המסים היא שיש למסות את האופציות ביום קבלתן. ההכנסה הצומחת לעובד ממימוש האופציות נחשבת להכנסת עבודה.
• סעיף 102: סעיף זה עוסק במפורש במיסוים של ניירות ערך הניתנים לעובדים. תנאי עיקרי בסעיף זה הוא החזקת ניירות הערך בידי נאמן לתקופה של שנתיים לפחות, כך שהעובד אינו יכול למכור אותם בתקופה זו. אופציות המקיימות את התנאים המפורטים בסעיף זה חייבות במס בעת מכירת המניות שנרכשו בעקבות מימוש האופציות, או בעת משיכת האופציות מהנאמן - המוקדם מבין השניים. ההכנסה הצומחת לעובד ממימוש האופציות נחשבת לרווח הון, אם כי במקרים מסוימים דורשת רשות המסים לראותה כהכנסת עבודה.

בעת מימוש האופציות נדרש העובד לשלם את מחיר המימוש. כאשר העובד מעונין שלא להוציא כסף מכיסו למטרה זו (cashless exercise program), הוא יכול למכור, ביום המימוש, חלק מהמניות שקיבל כתוצאה מהמימוש, ובכך לממן את המימוש ואת המס החל על פעולה זו (sale to cover). מימוש האופציות ומכירה מיידית של כל המניות המתקבלות (same day sale) מזרימים את הרווח לכיסו של העובד.