הכנסת עבודה מוגדרת בסעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, כדלקמן:

(א) השתכרות או רווח מעבודה; כל טובת הנאה או קצובה שניתנו לעובד ממעבידו; תשלומים שניתנו לעובד לכיסוי הוצאותיו, לרבות תשלומים בשל החזקת רכב או טלפון, נסיעות לחוץ-לארץ או רכישת ספרות מקצועית או ביגוד, אך למעט תשלומים כאמור המותרים לעובד כהוצאה; שוויו של שימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד, שהועמד לרשותו של העובד; והכל בין שניתנו בכסף ובין בשווה כסף, בין שניתנו לעובד במישרין או בעקיפין או שניתנו לאחר לטובתו;

(ב) שר האוצר, באישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את שוויו של השימוש ברכב או ברדיו טלפון נייד, שהועמד כאמור לרשות העובד.

במסגרת הגדרה זו נכללים כמעט כל רכיבי השכר. רכיבי שכר שאינם בגדר הכנסת עבודה, ולכן פטורים ממס, הם רכיבים המהווים הוצאה מותרת בניכוי, כגון אש"ל בגבולות התקרה. 

הגדרה זו משמשת לא רק לקביעת השכר החייב במס הכנסה, אלא גם כבסיס להגדרת השכר החייב בדמי ביטוח-לאומי ודמי ביטוח בריאות ובמס שכר.