גישה שמקורה בארצות הברית ונוצרה בעקבות הפלייתן המתמשכת של אוכלוסיות עובדים שונות, ובפרט לא-לבנים ונשים, ופירושה נקיטת צעדים לסגירת הפער שנוצר עקב קיומה של אפליה, מעבר למתחייב מהגדרת שוויון ביחס בלבד. ההצדקה להעדפה מתקנת מוצגת בדברי בית המשפט העליון של ארצות הברית:

In order to treat some persons equally we must treat them differently. 

צעד ראשון של העדפה מתקנת נעשה בארצות הברית בשנת 1965, בצו של הנשיא לינדון ג'ונסון שחייב חברות הזוכות בחוזים ממשלתיים לנקוט העדפה מתקנת ביחס לעובדיהן. במסגרת חוק משנת 1972 (Equal Employment Opportunity Act) נדרשים מעסיקים ציבוריים בארצות הברית לבצע העדפה מתקנת בעת גיוס עובדים, כך שהרכב כוח העבודה שלהם ישקף את הרכב האוכלוסייה. מדיניות של העדפה מתקנת נהוגה גם באירופה, אוסטרליה וקנדה.

רעיון ההעדפה המתקנת מחלחל בהדרגה לחקיקה בישראל, וכעת ניתן למוצאו בחוקים אחדים: 

•  בשנת 1995 התקבל תיקון לחוק שירות המדינה (מינויים), שבמסגרתו נוסף לחוק סעיף 15א, המחייב פעילות של העדפה מתקנת שמטרתה ייצוג הולם בשירות המדינה לבני שני המינים. בעקבות זאת הוקם בנציבות שירות המדינה האגף לקידום נשים, שאכן הביא לגידול הדרגתי בשיעור הנשים בדרגות בכירות בשירות המדינה: בשנים 1996 - 2000 עלה שיעור הנשים בארבע הדרגות העליונות של הדירוג המינהלי מ-17% ל-26%.
  
  
•  בשנת 1998 נחקק חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, הדורש מהמעביד לפעול לקידום הייצוג ההולם של אנשים עם מוגבלות בקרב עובדיו, וקובע: "אין רואים כהפליה פסולה פעולה שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של אנשים עם מוגבלות או שנועדה לקדם את השוויון של אנשים עם מוגבלות".
  
  
•  בשנת 2000 תוקן חוק שיווי זכויות האישה, ונקבע בו: "אין רואים כפגיעה בשוויון או כהפליה אסורה ... הוראה או פעולה, שנועדה לתקן הפליה קודמת או קיימת של נשים, או הוראה או פעולה, שנועדה לקדם את שוויונן."
  
  
•  בשנת 2008 נחקק חוק לעידוד של שילוב וקידום של נשים בעבודה ושל התאמת מקומות עבודה לנשים. שילוב וקידום של נשים בעבודה, שאותם בא החוק לעודד, כולל גם מתן עדיפות לקידום נשים לדרגות בכירות ולעמדות ניהול ולשילוב וקידום של נשים מקבוצות אוכלוסייה המתקשות להשתלב במקומות עבודה.

העקרון של העדפה מתקנת הוא עקרון אמריקאי מודרני, אך התייחסות אליו קיימת כבר בספר שמות, שבו נאמר: "לא תהדר דל בריבו", כלומר בפני בית המשפט הכל שווים, ואין בהליך השיפוטי מקום להעדפה מתקנת.