בסיס ידע
מילון לתנאי עבודה

שיתוף בהתייעלות - gain sharing

שיטת שכר עידוד כוללני, אשר לה המאפיינים הבסיסיים הבאים:

  • לעובדים ניתן תגמול כספי בעקבות התייעלות בפעולת הארגון.
  • ההתייעלות מתבטאת בירידת עלויות הייצור, גידול התפוקה או שיפור האיכות.
  • מתקיים שיתוף של העובדים בקביעת דרכי ההתייעלות, וגדלה מעורבותם בתהליכי ניהול הארגון. מעורבות זו באה לידי ביטוי במידע רב יותר המועבר לעובדים, בדיון משותף בדרכי ההתייעלות, ובהחלטה משותפת על אופן חלוקת התגמול.

השיטות העיקריות הנכללות במסגרת זו הן:

  • תוכנית סקאנלון (Scanlon): פותחה בארצות-הברית בשנות ה-30 על-יד ג'ו סקאנלון. ועדות משותפות לעובדים ולהנהלה עוסקות בהצעות ייעול. מחויבות גדולה של ההנהלה והעובדים לתוכנית מהווה תנאי בסיסי להנהגתה. החיסכון המושג בעקבות ההתייעלות מחולק בין ההנהלה לעובדים ביחס שנקבע מראש.
  • תוכנית רוקר (Rucker): קבוצות של העובדים וההנהלה עוסקות בפתרון בעיות ייצור. החיסכון המושג בעקבות ההתייעלות מחולק בין ההנהלה לעובדים בצורה שתשקף את התרומה היחסית של כל אחד מהצדדים: ההנהלה - בהון, והעובדים - בייעול עבודתם. תוכנית זו כמעט אינה מיושמת.
  • אימפרושר (Improshare - IMpruved PROdactivity through SHARing): שיטה זו פותחה בראשית שנות השבעים על-ידי מיטשל פיין (Mitchel Fein) וזכתה לפופולריות רבה. הנורמה היא מספר השעות הנדרש להפקת תוצרת נתונה. החיסכון המושג מהפקת תוצרת זו בזמן קצר יותר מחולק בין העובדים למעביד.
  • שיטת דוברוויל (Dubrevil): המפעל נחלק לקבוצות אוטונומיות הפועלות כקבלני משנה. לקבוצה סמכויות של ניהול עצמי, כגון גיוס עובדים ופיטוריהם. הרווח נקבע כהפרש בין תקציב הקבוצה, שנאמד על-ידי הנהלת המפעל, ובין ההוצאות הממשיות הכרוכות בפעילות הקבוצה.