חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951

לתחילת העמוד פרק שלישי: מנוחה שבועית
לתחילת העמוד 7. שעות המנוחה השבועית
  • (א) לפחות שלושים ושש שעות רצופות לשבוע הן המנוחה השבועית של העובד.

    (ב) המנוחה השבועית תכלול -

    1. לגבי יהודי - את יום השבת;

    2. לגבי מי שאינו יהודי - את יום השבת או את היום הראשון או את היום השישי בשבוע, הכל לפי המקובל עליו כיום המנוחה השבועית שלו.

     

לתחילת העמוד 8. שינוי שעות המנוחה השבועית
  • שר העבודה והרווחה רשאי לקבוע, בתקנות לעבודות מסויימות, מנוחה שבועית שתחומה פחות משלושים ושש שעות, אך לא פחות מעשרים וחמש שעות רצופות. דין המנוחה השבועית שתיקבע בתקנות לפי סעיף זה כדין המנוחה השבועית לפי סעיף 7.

לתחילת העמוד 9. איסור העסקה במנוחה השבועית
  • העסקת עובד במנוחה השבועית אסורה, אם לא הותרה לפי סעיף 12.

לתחילת העמוד 9א. איסור עבודה במנוחה השבועית
  • (א) בימי המנוחה הקבועים כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח - 1948, לא יעבוד בעל בית מלאכה בבית מלאכתו, ולא בעל מפעל תעשיה במפעלו, ולא יסחר בעל חנות בחנותו.

    (ב) בימי מנוחה כאמור לא יעבוד חבר של אגודה שיתופית בבית מלאכה או במפעל תעשיה של האגודה; בבית מלאכה או מפעל תעשיה של אגודה שיתופית חקלאית לא יעבוד חבר אלא אם העבודה קשורה בשירותים הנחוצים למשק שלה.

    (ג) מי שאינו יהודי רשאי - לגבי בית מלאכתו, מפעל תעשייתו או חנותו, הנמצאים בתחום רשות מקומית שמספר תושביה שאינם יהודים הוא, לפי קביעת הרשות, לפחות רבע מכלל תושבי הרשות - לקיים את האיסורים לפי סעיף זה, או בימי המנוחה כאמור או בימי שבתו וחגיו, לפי בחירתו; והוא הדין לגבי רובע של רשות מקומית, שתחומו ומספרם היחסי של תושביו שאינם יהודים בכלל תושביו - שהוא רבע לפחות - נקבעו לענין זה על ידי אותה רשות.

    (ד) האמור בסעיף קטן (ג) אין בו כדי למנוע נאשם לפי סעיף זה מלהביא ראיות כי מספר התושבים שאינם יהודים בתחום רשות מקומית או רובע שלה, לפי הענין, אינו פחות מרבע מכלל הרשות או הרובע.

לתחילת העמוד 9ב. תחולת סעיף 12
  • הוראות סעיף 12 יחולו, בשינויים המחוייבים, על מתן היתרי עבודה בימי המנוחה למי שהוראות סעיף 9א חלות עליו.

לתחילת העמוד 9ג. איסור הפליה
  • (א) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על-פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים, ולא ידרוש ממנו ליתן התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה.

    (ב) הזקוק לעובד רשאי לדרוש ממי שהודיע כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, ובו הפרטים המבססים את הודעתו, ובכללם פרטים המעידים על הכרתו הדתית ועל קיום מצוות דתו, ואם הוא יהודי - שהוא גם שומר על כשרות בביתו ומחוצה לו ואינו נוסע בשבת.

לתחילת העמוד 9ד. עובד שנדרש לעבוד במנוחה השבועית
  • (א) עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית על-פי איסור שבמצוות דתו שאותן הוא מקיים.

    (ב) מעסיק רשאי לדרוש מעובד שהודיע לו כאמור בסעיף קטן (א) שימסור לו, לא יאוחר משבעה ימים מיום הדרישה, תצהיר בכתב לפי סעיף 15 לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א-1971, ובו הפרטים כאמור בסעיף 9ג(ב)

לתחילת העמוד 9ד1. סירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי
  • {פסקה (א) בתוקף מ-1 בינואר 2019}

    (א) בלי לגרוע מהוראות סעיפים 9ג(א) ו-9ד(א) - 

    (1) לא יסרב הזקוק לעובד לקבל אדם לעבודה בשל כך בלבד שהוא הודיע עם קבלתו לעבודה שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית, ולא ידרוש ממנו התחייבות לעבוד בימי המנוחה השבועית כתנאי לקבלתו לעבודה;

    (2) עובד שמעסיקו דורש ממנו לעבוד בימי המנוחה השבועית, או שהודיע לו על כוונתו לדרוש ממנו לעבוד כאמור, רשאי להודיע למעסיקו, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה או ההודעה כאמור, שהוא אינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית.

     

    (ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו - 

    (1) במקומות עבודה או בעבודות המנויים בסעיף 19(ב);

    (2) במקום עבודה שאישרה ועדת השרים האמורה בסעיף 12 (ב) (בסעיף זה - ועדת השרים), בכפוף להוראות סעיף קטן (ג).

     

    (ג)

    (1) אישור ועדת השרים כאמור בסעיף קטן (ב)(2) (בסעיף זה - אישור ועדת השרים) יינתן בשל טעמים ייחודים הקשורים באותו מקום עבודה, ובלבד שהסירוב לעבוד ביום המנוחה השבועי עלול לפגוע פגיעה משמעותית באותו מקום עבודה או בתהליך עבודה או בסיפוק צרכים חיוניים לציבור או לחלק ממנו, והכל בהתחשב בטובת העובדים; האישור יכול שיינתן גם לגבי מקצוע או תפקיד מסויים במקום העבודה.

    (2) ניתן אישור ועדת השרים לגבי כלל העובדים במקום עבודה, תנמק הוועדה את החלטתה בכתב ותמסור על כך דיווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת.

    (3) כל אחד מחברי ועדת השרים רשאי למנות מטעמו עובד ממשרדו כנציגו בוועדת השרים לעניין סעיף זה.

    (4) לשם הפעלת סמכותה לפי סעיף זה, תתכנס ועדת השרים אחת לרבעון לפחות, ובמועד ההתכנסות כאמור תדון ותחליט בכל הבקשות שהועברו אליה עד לאותו מועד.

    (5) שר העבודה הרווחה והשירותים החברתיים, ידווח לוועדת העבודה הרווחה והבריאות של הכנסת, אחת לשנה, על אישורי ועדת השרים באותה שנה.

לתחילת העמוד 9ה. שינוי סביר בתנאי עבודה
  • מעסיק רשאי לשנות באופן סביר את תנאי עבודתו וסדרי עבודתו של מי שהודיע לפי סעיפים 9ג, 9ד או 9ד1, שאינו מסכים לעבוד בימי המנוחה השבועית.

לתחילת העמוד 9ו. אי-תחולה
  • (א) הודעה לפי סעיפים 9ג או 9ד שהיא הודעת שקר, או שנותנה נדרש למסור תצהיר כאמור בסעיפים אלה, ולא עשה כן - בטלה.

    (ב) הוראות סעיפים 9ג ו-9ד לא יחולו -

    1. במקום עבודה שהוא מפעל או מוסד או חלק מהם המופקדים על בטחון הציבור;

    2. בעבודה הקשורה בבטחון המדינה או בשמירת בטיחותם, שלומם או בריאותם של בני אדם;

    3. בעבודה הקשורה באירוח בבתי מלון;

    4. בעבודה הקשורה בייצור חשמל והזרמתו;

    5. בעבודה הקשורה בקיום אספקה או שירותים חיוניים ושנקבעה בצו מאת ועדת השרים הנזכרת בסעיף 12(ב), באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, אם לדעת ועדת השרים תחולת הסעיפים האמורים עלולה למנוע קיום האספקה או השירותים כאמור.
לתחילת העמוד 9ז. סמכות בית הדין לעבודה
  • (א) לבין דין אזורי כמשמעותו בחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969 להלן - בית הדין האזורי), תהיה סמכות יחודית לדון בתבענות שעילתן בהוראות סעיף 9ג.

    (ב) לא יזדקק בית הדין האזורי לתובענה שעילתה בהוראות סעיפים 9ג עד 9ו, שהוגשה לאחר שחלפו שנים עשר חודשים מיום תחילת העילה.