חוק שעות עבודה ומנוחה - העבדת שמשים וסדרנים במקומות ציבוריים במנוחה השבועית
-
פרק ראשון: מבואarrow
-
1.
- פירושים
-
פרק שלישי: מנוחה שבועיתarrow
-
פרק חמישי: הפסקותarrow
-
20.
- הפסקות 20א.
- הפסקה לשם שימוש בחדר שירותים 21.
- הפסקה בין יום עבודה למשנהו 22.
- עבודת לילה 23.
- היתר בדבר הפסקות
-
פרק ששי: פיקוח וענשיםarrow
-
24.
- סמכויות מפקח עבודה 25.
- פנקס שעות עבודה וכו' 26.
- ענשים 27.
- אחריותם של חברי ההנהלה ושל מנהלים 28.
- דין חבורת עובדים 29.
- בוטל
-
פרק שביעי: הוראות שונותarrow
-
30.
- תחולת החוק 31.
- המדינה כמעסיק 32.
- ביצוע ותקנות 33.
- חובת התיעצות 34.
- העברת סמכויות 35.
- שמירת-זכויות 36.
- ביטול 37.
- תחילת תוקף
לתחילת העמוד
העבדת שמשים וסדרנים במקומות ציבוריים במנוחה השבועית
-
היתר חדש (28 בספטמבר 1951) י"פ 191
אני מודיעה בזה כי בתוקף סמכותי לפי סעיף 12 לחוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן - החוק) ובהתאם להחלטת ועדת השרים כאמור באותו סעיף ובתוקף סמכותי לפי סעיף 14 לחוק נתתי היתר כללי, לפיו:
1. שמשים וסדרנים במקום הפתוח לקהל, בהם מתכנסים במנוחה השבועית, מותר להעבידם במנוחה השבועית ובלבד שבמקום שעות המנוחה השבועית שבהן עבדו יתן להם המעביד, לכל המאוחר תוך ארבעה שבועות, שעות מנוחה שמספרן כמספר השעות בהן עבדו כאמור (להלן - מנוחת פיצוי).
2. מנוחת הפיצוי תכלול, ככל האפשר, ולפחות אחת לארבעה שבועות, את היום שבו חלה המנוחה השבועית הרגילה של העובד.
3. מנוחת הפיצוי תהיה רצופה, אך אם מגיעה מנוחת פיצוי של יותר מעשרים וחמש שעות, אפשר לחלקה לפרקים ובלבד שכל פרק ממנה לא יפחת מעשרים וחמש שעות או מיתרת מנוחת הפיצוי המגיעה.