חוק חופשה שנתית, תשי"א-1951

  • תיקון מס' 6 (14 ביוני 1990) ס"ח 1319: סעיף 30.
    תיקון מס' 7 (7 בינואר 2002) ס"ח 1821: סעיף 6.
    תיקון מס' 8 (3 במרץ 2005) ס"ח 1986: סעיף 1.
    תיקון מס' 9 (7 בנובמבר 2006) ס"ח 2069: סעיף 32.
    תיקון מס' 10 (16 באפריל 2008) ס"ח 2152: סעיפים 4 ו-5.
    תיקון מס' 11 (31 במאי 2010) ס"ח 2240: סעיף 6 והוספת תוספת.
    תיקון מס' 12 (6 באוגוסט 2013) ס"ח 2406: תוספת
    תיקון מס' 13 (18 ביוני 2014) ס"ח 2456: סעיף 8 בתוספת
    תיקון מס' 14 (15 ביולי 2014) ס"ח 2459: סעיפים רבים
    תיקון מס' 15 והוראת שעה (16 בפברואר 2016) ס"ח 2531: סעיף 3(א)
    תיקון מס' 16 (28 ביולי 2016) ס"ח 2569: סעיף 5(א).


     

לתחילת העמוד פרק שלישי: תשלומים
לתחילת העמוד 10. דמי החופשה
  • (א) המעסיק חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל.

    (ב) השכר הרגיל לענין סעיף זה הוא -

    1. לגבי עובד שגמול עבודתו, כולו או חלקו, משתלם על בסיס של חודש או תקופה ארוכה מזו - שכר העבודה שהעובד היה מקבל בעד אותו פרק זמן אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד;
    2. לגבי עובד בשכר - שכר העבודה היומי הממוצע כפול במספר ימי החופשה; שכר העבודה היומי הממוצע הוא הסכום היוצא מחילוק שכר רבע השנה שקדמה לחופשה למספר תשעים; היו ברבע השנה כאמור חודשי עבודה לא-מלאה, יחושב השכר היומי הממוצע לפי רבע השנה של העבודה המלאה ביותר שבשנים-עשר החודשים שקדמו לחופשה, הכל לפי בחירת העובד.

    (ג) שכר עבודה לענין סעיף (ב) הוא כל תמורה, בכסף או בשווה כסף, המשתלמת לעובד על-ידי המעסיק בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי שאושר לענין זה על-ידי שר העבודה, סכום המשתלם לעובד לכיסוי הוצאות מיוחדות שאינן קיימות בעת החופשה, אין רואים אותו כחלק משכר העבודה.

לתחילת העמוד 11. המועד לתשלום דמי החופשה
  • דמי החופשה ישולמו לכל המאוחר ביום שבו היו משלמים לעובד את שכרו, אילו לא יצא לחופשה והוסיף לעבוד; אך אם העובד יוצא לחופשה של שבעה ימים לפחות, ודרש להקדים את תשלום דמי החופשה - ישולמו לכל המאוחר שני ימים לפני תחילת החופשה.

לתחילת העמוד 12. איבוד הזכות לדמי חופשה
  • עובד לא יעבוד בשכר בימי חופשתו, ואם עבד עבודה סדירה בשכר, איבד את זכותו לדמי חופשה; ואם כבר שולמו, רשאי המעסיק לנכותם משכר העבודה שישולם לעובד, או לגבותם בכל דרך בה גובים חוב אזרחי.

לתחילת העמוד 13. פדיון חופשה
  • חדל עובד לעבוד לפני שניתנה לו החופשה המגיעה לו עד ליום שבו חדל לעבוד, ישלם המעסיק פדיון חופשה בסכום השווה לדמי החופשה שהיו משתלמים לעובד אילו יצא לחופשה ביום שבו חדל לעבוד.

לתחילת העמוד 14. חישוב השכר הרגיל, וחילוקי דעות בדבר תשלומים
  • (א) שר העבודה רשאי לקבוע, בתקנות, הוראות משלימות בדבר חישוב השכר הרגיל לענין סעיף 10.

    (ב) התעוררו חילוקי דעות בדבר דרך חישובם של דמי החופשה, או של פדיון החופשה, או בקשר לסעיף 12, יכריע בית דין אזורי כמשמעותו בחוק בית-הדין לעבודה תשכ"ט-1969.

לתחילת העמוד 15. תשלום תמורת חופשה
  • (א) עובד בשכר העובד אצל מעביד אחד או במקום עבודה אחד לפחות יום אחד אך פחות מ- 75 ימים רצופים כאמור בסעיף 4, בין בשנת עבודה אחת ובין בשתי שנות עבודה רצופות, ואין ביניהם חוזה עבודה בכתב לתקופת עבודה רצופה העולה על 74 ימים - ישלם בעדו המעביד תמורת חופשה 4% לפחות משכר העבודה.

    (ב) תמורת החופשה תשולם לקרן החופשה של ענף העבודה שבו עבד העובד או בכל דרך אחרת שנקבעה בתקנות.

    (ג) היתה תמורת החופשה משתלמת לקרן החופשה, חייב המעביד לשלמה בתחילת החודש שלאחר חודש העבודה, לפי שכר העבודה המשתלם בחודש שלפניו לעובדים כאמור בסעיף קטן (א); המשיך העובד לעבוד אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה מעל ל- 74 ימים רצופים, ישלם לו המעביד את דמי החופשה או פדיון חופשה, הכל לפי הענין, וקרן החופשה תחזיר למעביד, לפי בקשתו, את הסכומים שהעביר לה בשל אותו עובד; שר העבודה רשאי לקבוע בתקנות את המועדים והסדרים להחזרת הסכומים על-ידי קרן החופשה, כאמור.

    (ד) תמורת החופשה ששולמה לקרן חופשה תמסר לעובד לפי הוראות תקנון הקרן, ותמורת החופשה ששולמה בדרך אחרת תמסר לעובד בדרך שתקבע בתקנות.

    (ה) קרן החופשה רשאית - בהסכמת העובדים שתנתן בהסכם קיבוצי, בחוזה עבודה או בדרך אחרת שתקבע - לבוא לידי הסכם עם המעביד בדבר תשלום דמי החופשה לקרן גם בעד עובדים שעבדו אצלו מעל ל- 75 ימים.

לתחילת העמוד 16. זכות לתבוע תמורת חופשה
  • תמורת חופשה שמעסיק חייב לשלמה, יראוה כחוב המגיע ממנו לקרן החופשה או למי שיש לשלמה בהתאם לתקנות.

לתחילת העמוד 17. דין התשלומים
  • דמי חופשה, פדיון חופשה ותמורת חופשה, דינם לכל דבר כדין שכר עבודה.