חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958

  • חוק חדש (6 באפריל 1958) ס"ח 251.
    תיקון מס' 1 (11 במרץ 1965) ס"ח 450: סעיף 22.
    תיקון מס' 2 (18 בינואר 1978) ס"ח 883: סעיף 14.
    תיקון מס' 3 (30 ביוני 2004) ס"ח 1946: סעיף 11.
    תיקון מס' 4 (12 ביולי 2007) ס"ח 2103: סעיפים 18א ו-18ב (הוספה).
    תיקון מס' 5 (3 באוגוסט 2015) ס"ח 2497: סעיף 7.
    תיקון מס' 6 (6 במרץ 2016) ס"ח 2534: סעיף 18א.

לתחילת העמוד פרק ראשון: עיקרי ההתיישנות
לתחילת העמוד 1. הגדרות
  • בחוק זה -

    "בית משפט" - כל רשות שיפוטית או בורר, ולמעט בית דין דתי;

    "תובענה" - הליך אזרחי לפני בית משפט;

    "מקרקעין" - קרקע מכל סוג וכל זכות או טובת הנאה בקרקע וכל דבר המחובר לקרקע חיבור קבע וכל זכות או טובת הנאה הטעונים רישום בספרי האחוזה.

לתחילת העמוד 2. טענת ההתיישנות
  • תביעה לקיום זכות כל שהיא נתונה להתיישנות, ואם הוגשה תובענה על תביעה שהתיישנה וטען הנתבע טענת ההתיישנות, לא יזדקק בית המשפט לתובענה, אך אין בהתיישנות בלבד כדי לבטל את הזכות גופה.

לתחילת העמוד 3. הזמן לטענת ההתיישנות
  • אין נזקקים לטענת ההתיישנות אם לא טען הנתבע טענה זו בהזדמנות הראשונה לאחר הגשת התובענה.
      

לתחילת העמוד 4. תביעה שכנגד וקיזוז
  • בתובענה על תביעה שלא התיישנה או שהתיישנה אך לא נטענה נגדה טענת התיישנות, לא תישמע טענת ההתיישנות נגד קיזוז באותה תובענה ולא נגד תביעה שכנגד, כשהיא והתביעה שבאותה תובענה נושאן אחד או כשהן נובעות מאותן נסיבות.