החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה

בעקבות החוק מתקיימות דרכי האכיפה הבאות (חלקן היו עוד קודם לחקיקת חוק זה):

• אכיפה מנהלית: הטלת עיצום כספי על ידי פקח של משרד הכלכלה. זהו מנגנון אכיפה חדש במסגרת דיני העבודה, והוא נועד לאפשר ענישה מהירה. המנגנון כולל:
• עיצום כספי על המעביד.
• עיצום כספי על מנכ"ל המעביד.
• עיצום כספי על מזמין השירות (מי שמשתמש בשירותיו של קבלן שירות, בתחומים שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה, הניתנים במפעלו של מזמין השירות).
• אכיפה פלילית: הגשת תביעה פלילית נגד נושאי משרה:
• תביעה פלילית נגד המעביד.
• תביעה פלילית נגד נושא משרה במעביד.
• תביעה פלילית נגד מזמין שירות
• תביעה פלילית נגד מנכ"ל מזמין השירות.
• תביעה אזרחית: תביעה למתן פיצוי כספי לעובד:
• תביעה אזרחית נגד המעביד
• תביעה אזרחית נגד מזמין שירות.

משרד הכלכלה תיאר את ההפעלה ההדרגתית של אמצעי האכיפה שלרשותו:
"לגבי עבירות שהוגדרו גם כהפרות שבגינן ניתן להטיל עיצומים, העיצומים הכספיים יוטלו באופן מדורג: התראה תחילה, לאחר מכן עיצום כספי, ורק במקרים חמורים תתבצע אכיפה פלילית. זאת במטרה למקד את האכיפה הפלילית למפרים הבוטים והפוגעניים ולהרחיק את הפליליות ממעסיקים נורמטיביים. הרציונל הוא, שבמקרים אלו, בהם המדובר במעידות שוטפות ופחות חמורות - יטופלו ההפרות ביעילות ובמהירות על ידי מערכת האכיפה המנהלית."

• עיצום כספי
• אחריות אזרחית
• אכיפה 

החוק מעניק למפקח עבודה שמונה על ידי שר הכלכלה סמכות להטיל עיצום כספי, שגובהו עד 35,000 ש"ח, על מעביד שהפר אחת מסדרה ארוכה של הוראות של דיני העבודה (כמפורט בתוספת השנייה לחוק), כגון החובה לנהל פנקס נוכחות. בהפרה נמשכת ובהפרה חוזרת סכום העיצום גבוה יותר.

החוק מטיל על מנכ"ל של תאגיד את החובה לפקח ולנקוט את כל האמצעים הסבירים למניעת הפרה של ההוראות של דיני העבודה, ואם המנכ"ל לא פעל כך והתאגיד הפר הוראה, ניתן להטיל עיצום כספי גם על המנכ"ל אישית.

כצעד פחות חריף מעיצום כספי, יש למפקח העבודה סמכות לתת התראה מינהלית למעביד, על הפרה של הוראה מהוראות התוספת השנייה. המעביד רשאי לבקש ביטול התראה זו, בנימוק שלא ביצע את ההפרה או שהמעשה המפורט בהתראה אינו מהווה הפרה. אם ההתראה לא בוטלה והמעביד חזר והפר את ההוראה, ניתן להטיל עליו עיצום כספי בשל הפרה חוזרת.

כאשר קבלן שירות (בתחומים שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה, ותחומים נוספים שעליהם יחליט שר הכלכלה) מפר הוראה מאלה המנויות בתוספת השלישית לחוק, תינתן על כך התראה למזמין השירות, ואם זה לא יפעל לתיקון ההפרה או לביטול החוזה עם הקבלן, יוטל עיצום כספי גם על מזמין השירות. גובה העיצום זהה לזה שנקבע בתוספת השנייה לאותה הפרה. מזמין שירות חייב לנקוט אמצעים סבירים כדי למנוע פגיעה בזכויות עובדים של הקבלן המועסקים אצלו.

הטלת העיצום, על מעסיק ועל מזמין שירות, אינה מיידית. תחילה ניתנת למעסיק או למזמין השירות הודעה על כוונה להטיל עיצום, והוא רשאי לטעון טענותיו בפני המונה במשרד הכלכלה. בעקבות זאת מחליט הממונה האם להטיל עיצום ועל גובה העיצום. על הטלת עיצום ניתן לערער בפני ועדת ערר, ועל החלטתה ניתן לערער בבית דין אזורי לעבודה.

מידע על עיצומים כספיים שהוטלו יפורסם באתר האינטרנט של משרד הכלכלה.

הפרת הוראות של דיני העבודה חושפת את המעביד לתביעה אזרחית של העובד הנפגע. בנוסף, כאשר השירות ניתן על ידי ארבעה עובדים לפחות במשך תקופה של שישה חודשים לפחות, חשוף גם מזמין השירות לתביעה אזרחית של עובדי הקבלן, כאשר הופרו על ידי הקבלן הוראות הנוגעות להם (כולל הוראות של צווי הרחבה). בפסקי דין של בית הדין לעבודה נקבעה עוד לפני חקיקת החוק החדש אחריותו של מזמין השירות לזכויותיהם של עובדי קבלן שקופחו, והחוק מבסס אחריות זו.

הוראות צווי הרחבה שהפרתן על ידי קבלן השירות חושפת את מזמין השירות לתביעה:

• הוראות צווי הרחבה לעניין תשלום דמי הבראה, החזר הוצאות נסיעה, פנסיה, דמי חגים ותוספות יוקר. יש לשים לב שבחלק מנושאים אלה חלים לא רק צווי הרחבה כלליים, אלא גם צווי הרחבה ענפיים, שהוראותיהם עדיפות. 
• הוראות צווי הרחבה ענפיים, שעניינן רכיבי שכר, שנקבעו על ידי שר הכלכלה. השר טרם מימש סמכותו זו, אך גישה זהירה מצדיקה הקפדה של מזמין השירות על עמידת הקבלן בכל רכיבי השכר שנקבעו בצווי הרחבה ענפיים לענפי שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה.
• הוראות צווי הרחבה בכל עניין אחר שקבע שר הכלכלה, בהתייעצות עם שר האוצר והארגונים. השר טרם מימש סמכותו זו.

הודעה למזמין השירות על הפרת חובה על ידי הקבלן תימסר על ידי עובד של הקבלן, על ידי ארגון עובדים או על ידי מפקח של משרד הכלכלה. לשם קבלת הודעה כזו על מזמין השירות להעמיד לשירות עובדי הקבלן מנגנון למסירת תלונות (כגון תיבת תלונות או מוקד פניות) ולבירורן. מרגע מסירת ההודעה, על מזמין השירות לוודא שתוך 30 יום קבלן השירות יקיים את החובה שהופרה.

אף שהחוק החדש עוסק רק בעובדיהם של קבלני שירות בשלושה תחומים – שמירה ואבטחה, ניקיון והסעדה – ראוי להזכיר שבפסקי דין של בית הדין לעבודה נקבעה אחריותו של מזמין השירות להבטחת זכויותיהם של עובדי קבלן שירות או קבלן כוח אדם המועסקים במפעלו. אחריות זו חושפת את מזמין השירות לתביעה אזרחית של העובד הנפגע גם כאשר מדובר בעובד המועסק בתחום שונה מאשר התחומים שבהם עוסק החוק החדש.

בנוסף לאחריות פלילית של מעביד ושל נושא משרה במעביד, מטיל החוק החדש אחריות פלילית גם על מזמין שירות ועל מנכ"לו, כאשר השירות ניתן על ידי ארבעה עובדים לפחות במשך תקופה של שישה חודשים לפחות, בעניין הפרות של הקבלן בנושאים המנויים בתוספת השלישית שמזמין השירות לא פעל לתיקונן חרף התראה שקיבל. אחריות פלילית חלה על מזמין שירות ועל מנכ"לו גם כאשר השירות ניתן על ידי פחות מארבעה עובדים, כאשר מזמין השירות כרת חוזה עם קבלן שירות שלא מפורטים בו רכיבי השכר של עובדי הקבלן, או שעלות השכר בו נמוך מערך השעה המינימלי. הפרות אחדות של הקבלן, המפורטות בסעיף 33 לחוק, מטילות אף הן אחריות פלילית על מזמין השירות.

במסגרת החוק תוקן חוק עסקאות גופים ציבוריים, ונאסר בו על גוף ציבורי (לרבות חברה ציבורית) להתקשר עם קבלן שהורשע ביותר משתי עבירות וטרם חלפו שלוש שנים ממועד ההרשעה האחרונה, או שבשלוש השנים האחרונות הוטלו עליו עיצומים כספיים בשל יותר משש הפרות. הוראה זו היא איום על עצם קיומם של קבלנים.