צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות הבראה ונופש - שנת 1995

צו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957

בתוקף סמכותי לפי סעיף 25 לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, אני מצווה כי תורחב תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, (7009/95), שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בא"י, האגף לאיגוד מקצועי, ביום ח' בשבט התשנ"ו (9 בינואר 1995), כמפורט בתוספת, וכי ההוראות האמורות יחולו על כל העובדים והמעבידים בישראל למעט:

(1) עובדים עם מגבלות פיזיות, נפשיות או שכליות המועסקים במפעלים מוגנים
שאוצר המדינה משתתף באחזקתם;

(2) עובדי "המשקם" חברה לתעסוקת קשישים ובעלי כושר גופני מוגבל בע"מ;

(3) עובדים ששכרם משתלם בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים בשירות
הציבורי;

(4) עובדים ששכרם משתלם על-פי הצמדה להסכמי שכר בשירות הציבורי.

התוספת

ההוראות המורחבות

מס' הסעיף
בהסכם

2. א. גובה השתתפות המעביד בהוצאות ההבראה והנופש של עובדיו לכל יום הבראה
(להלן "מחיר יום הבראה") יהיה החל מיום 1.7.94 182 ש"ח.
ב. סך זה כולל את תשלום המע"מ בשיעור 17%, שישולם לעובד בכפוף להמצאת
קבלה, אם נהוג במפעל.

3. החל מיום 1.7.95 יעודכן מחיר יום הבראה ויהיה 200 ש"ח לכל יום הבראה (להלן סכום כולל).

מובהר כי הסכום הכולל יעודכן בכל אחד מהמועדים 1.7.96 ו- 1.7.97 בשיעור השינוי במדד המחירים לצרכן, לפי החישוב כמפורט להלן: 

א. החל מיום 1.7.96 -.200 ש"ח בצירוף מדד המחירים, ממדד חודש 5/95 (המתפרסם ב- 15.6.95) ועד מדד חודש 5/96 (המתפרסם ב- 15.6.95).

ב. החל מיום 1.7.97 מחיר יום הבראה כאמור בסעיף א' לעיל בצירוף מדד המחירים המצטבר ממדד חודש 5/96 (המתפרסם ב- 15.6.96) ועד מדד חודש 5/97 (המתפרסם ב- 15.6.97).

4. החל מיום 1.7.95 מבוטלת חובת עובד להציג קבלה המעידה על תשלום מע"מ כאמור בסעיף 2 ב' להסכם זה.
למען הסר ספק, מובהר בזאת כי לא ידרש עובד להוכיח או להראות כי שהה בבית הבראה או השתתף בכל צורת נופש אחרת כתנאי לתשלום הכולל של קצובת ההבראה, כפי שהוגדרו בכל מועד.

5. הוראות הסכם זה אינן חלות על מעבידים ועובדיהם, שלגביהם נקבעו הוראות עדיפות בדבר השתתפות בדמי הבראה או השתתפות אחרת בקצובת הבראה או במסגרת קופת גמל (ענף הבראה) על פי הסכם עבודה קיבוצי.

6. א. קצובת ההבראה תינתן בשיעורים הבאים, אלא אם כן נקבעה הוראה עדיפה בהסכמים הקיבוציים שבתוקף מעת לעת, לעובדים במשרה מלאה:

עובד בנסיון ולא יותר משנה אחת לעבודה במפעל - 5 ימי הבראה;
השנה השניה ועד השנה השלישית לעבודה במפעל - 6 ימי הבראה;
השנה הרביעית ועד השנה העשירית לעבודה במפעל - 7 ימי הבראה;
השנה האחת עשרה ועד השנה החמש עשרה לעבודה במפעל - 8 ימי הבראה;
השנה השש עשרה ועד השנה התשע עשרה לעבודה במפעל - 9 ימי הבראה;
השנה העשרים ואילך לעבודה במפעל - 10 ימי הבראה.

ב. למען הסר ספק, מובהר בזאת, כי עובד יהיה זכאי לדמי הבראה רק לאחר שהשלים את שנת עבודתו הראשונה במקום עבודתו. עובד, כאמור, יהיה זכאי גם לחלק היחסי עבור חלק מהשנה.

ג. לעובדים במשרה חלקית תשולם קצובת הבראה באופן יחסי לחלקיות המשרה.

ד. קצובת ההבראה תשולם באחד מחודשי הקיץ, מחודש יוני ועד חודש ספטמבר, אלא אם הוסכם או נהוג או שנקבע מועד אחר במקום העבודה.

ה. לקביעת תקופת הזכאות לא תובא בחישוב העדרות בשל חופשה ללא תשלום וכל העדרות אחרת בה לא מתקיימים יחסי עובד ומעביד.

7. א. עובד יהיה זכאי לקצובת הבראה אף לאחר סיומם של יחסי עובד ומעביד, וזאת לגבי תקופה של עד שנתיים שלפני תום תקופת עבודתו, אם לא קיבל את קצובת ההבראה עבור אותה תקופה במהלך עבודתו.

ב. אין כאמור בס"ק א' זה כדי לפגוע בזכותו של עובד לדמי הבראה בגין יציאה בפועל להבראה. 

ו' בכסלו התשנ"ו (29 בנובמבר 1995)

אורה נמיר

שרת העבודה והרווחה