חוק דמי מחלה - תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), התשל"ז-1976

עובד הנעדר מעבודתו עקב מחלה ימסור למעביד הודעה על כך תוך שלושה ימים מהיום הראשון להעדרו ועל התקופה המשוערת שבה לא יהיה מסוגל לעבודה; ההודעה תימסר על ידי העובד או מטעמו, ובלבד שהמעביד הביא לידיעת העובד את חובתו לקיום הוראות תקנה זו.

(א) עובד הפונה למעביד לקבלת דמי מחלה בעד ימי העדרו עקב מחלה, ימציא תעודת מחלה מאת רופא חתומה בידו, שבה מצויינים הפרטים כדלקמן:

1. שם החולה ומספר זהותו;
2. בוטל
3. התקופה שבה לא היה העובד מסוגל לעבודה עקב מחלה; ואם עדיין אינו מסוגל לחזור לעבודה, התקופה המשוערת שבה לא היה מסוגל לעבודה;
4. שם הרופא ומענו;
5. תאריך הוצאת התעודה.
   
   

(ב) עובד החבר בקופת חולים ימציא תעודת מחלה מאת קופת חולים או המאושרת מטעמה, שבה מצויינים הפרטים כאמור בתקנה משנה (א).

(ג) התעורר ספק אצל המעביד לגבי תוכן של תעודת מחלה שלא ניתנה לפי תקנת משנה (ב), הוא רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רפואית ועל העובד להיענות להזמנת המעביד ולהיבדק.

(א) המעביד ישלם לעובדו דמי מחלה במועד שהיה משלם לו שכר עבודה אילו עבד, ובלבד שתעודת המחלה הוגשה למעביד לפחות שבעה ימים לפני המועד האמור.

(ב) לא הוגשה תעודת המחלה שבעה ימים לפני המועד האמור, ישולמו דמי המחלה במועד הקרוב לתשלום שכר העבודה שלאחר הגשת תעודת המחלה.

הפסקות בעבודה כאמור להלן יובאו בחשבון בחישוב תקופת הזכאות לדמי מחלה:

1. יום המנוחה השבועית או חג שאין עובדים בהם, אם על פי חוק ועם על פי נוהג או הסכם;
2. אימון לשירות עבודה לפי חוק שירות עבודה בשעת-חירום, התשכ"ז-1967;
3. ימי אבל במשפחה שמטעמי דת או נוהג לא עבד בהם העובד;
4. חופשת לידה על פי חוק עבודת נשים, התשי"ד-1954.

אין בהוראות תקנות אלה כדי לגרוע מהוראות כל דין או הסכם הקשורות למסירת אישורי מחלה על ידי העובד או בחינת אי-כושרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע את עבודתו, הנובע, על פי ממצאים רפואיים, ממצב בריאות לקוי.

תחילתן של תקנות אלה מיום ז' בתשרי תשל"ז (1 באוקטובר 1976)

 לתקנות אלה ייקרא "תקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976".