חוק שירות עבודה בשעת חירום - פרק ג': אימון לשירות עבודה

השר רשאי לקרוא בצו אדם החייב בשירות עבודה לאימון לשירות עבודה כפי שיפורש בצו, ובלבד שלא ייקרא אדם לאימון באחד מימי מנוחתו כמשמעותם בפקודת סדרי השלטון והמשפט, התש"ח-1948.

לא יקרא אדם לאימון אלא אם נמסרה לו תחילה הודעה מטעם השר שהוא מיועד לשרות עבודה שפורש בהודעה וההודעה לא בוטלה על ידי ועדת שירות העבודה לפי סעיף 29.

לא ייקרא אדם לאימון לתקופה העולה על שלושה ימים בשנה ובמקצועות ולגבי סוגי עובדים המפורטים בתוספת - על שנים עשר יום בשנה, הן במרוכז והן במפוצל, וכל יום שבו שירת האדם אותה שנה בתפקיד נדרש על פי חוק ההתגוננות האזרחית, התשי"א-1951, יבוא במנין ימי האימון לפי סעיף זה, וכן להיפך. השר רשאי, באישור ועדת העבודה והרווחה של הכנסת, לשנות את התוספת.

המועד לתחילת האימון יהיה לפחות שלושה שבועות מיום שהגיע הצו לידיעתו של האדם שנקרא לאימון.

אדם שנקרא לאימון לפי סעיף 9 ונגרמו לו בכך הוצאות מיוחדות לאוכל, לשתיה, ללינה או לנסיעה ממקום מגוריו הקבוע אל מקום האימון ובחזרה ממנו, ישא אוצר המדינה בהוצאות אלה, בשיעור ובדרך שנקבע בתקנות.

אדם שנקרא לאימון לפי סעיף 9 לתקופה רצופה העולה על יום אחד, יחולו הוראות לפי פרק י"ב לחוק הביטוח הלאומי, למעט סעיף 271, כאילו שירת אותו אדם אותה תקופה במילואים והוא יהיה זכאי לתגמול בשל כל תקופת האימון כאילו היה זכאי לתשלום לפי סעיף 271 האמור.

(א) בטל.

(ב) קרה למתאמן מקרה המזכה לגימלה מכוח סעיף 75(א)(5) לחוק הביטוח הלאומי, והוא לא היה מבוטח בביטוח נפגעי עבודה ערב תחילת אימונו, יחזיר אוצר המדינה למוסד לביטוח לאומי סכום השווה לגימלאות בכסף ששילם המוסד לביטוח לאומי, או שהוא עתיד לשלמן, ואת השווי הכספי של הגימלאות בעין שניתנו לזכאי לגימלה בקשר לאותו מקרה; התקנות לפי סעיף 369(ב) לחוק הביטוח הלאומי, כוחן יפה לענין חישוב הסכום לפי סעיף זה.