חוק מס ערך מוסף - פרק ט"ו: סמכויות לביצוע

(א) הנהלת המס תהיה בידי המנהל ורשאי הוא לאצול מסמכויותיו פרט לסמכויות מכוח סעיפים 30, 109, 112(א(1), 113(א1) ו-140.

(ב) בטל.

(ג) אצילת סמכויות על פי סעיפים 61, 77, 79, 82, 95, 108(ב), 112(א)(2), 113, 114 או 115 טעונה פרסום ברשומות.

(א) כדי להבטיח ביצועו של חוק זה או התקנות על פיו רשאי המנהל -

1. לדרוש מכל אדם למסור לו ידיעות הנוגעות לענין ולאפשר לו לעיין במסמכים ובדוגמאות הנוגעים לענין ולצלמם;
2. לדרוש מהחייב במס למסור לו פנקסים, מסמכים, דוגמאות וידיעות הנוגעים לענין, לרבות סימני זיהוי שנמסרו לו מאת המנהל, ובלבד שמה שנמסר כאמור יוחזר תוך שלושה חודשים מתאריך קבלתו אם לא הוגשה לפני כן קובלנה על עבירה על חוק זה.

(ב) צילום של מסמך או דוגמה כאמור, שיש על גביו אישור המנהל והחייב במס או בא-כוחו שהוא מתאים למקור, יראו אותו לכל דבר וענין כאילו הוא המקור.

(א) על אף האמור בכל דין, רשאי המנהל לקבל מהמוסד לביטוח לאומי כל מידע שנקבע לפי סעיף קטן (ב) אשר הגיע אל המוסד לביטוח לאומי אגב ביצוע תפקידו, והנדרש למנהל לצורך מילוי תפקידו על פי כל דין.

(ב) שר האוצר, בהתייעצות עם שר הרווחה, בהסכמת שר המשפטים ובאישור ועדת הכספים של הכנסת, יקבע את סוגי המידע שמהמנהל רשאי לקבל לפי הוראות סעיף קטן (א).

(א) כדי להבטיח ביצועו של חוק זה או התקנות לפיו רשאי מי שהמנהל הסמיכו לכך -

1. להיכנס לכל מקום שאינו בית מגורים בלבד, ולענין עסקת מקרקעין - גם לבית מגורים שהוא נושא העסקה, ובלבד שאם גרים באותו בית לא ייכנס אלא באישור בכתב מאת המנהל ולאחר שניתנה הודעה עשרים וארבע שעות מראש, אולם כניסה למיתקן ששר הבטחון קבע שהוא מיתקן בטחוני טעונה אישור שר הבטחון או מי שהוא הסמיכו;
2. לתפוס מידי עוסק טובין (בפרק זה להלן - לרבות כלי הובלה שלהם, פנקסים ומסמכים אחרים), אם יש חשד שנעברה בהם או לגביהם עבירה או שהם עשויים לשמש ראיה לביצועה; אך לא ייתפס כלי הובלה ששימש להובלת טובין כאמור אלא אם בעל הכלי או מי שהכלי בשימושו הקבוע חשוד בביצוע העבירה או בידיעה מוקדמת על ביצועה.
3. לחקור כל אדם;
4. לדרוש מאדם שיתייצב לפניו, בעצמו או על ידי נציגו, ימסור לו את כל הפרטים הדרושים לענין המס שהוא חייב בו או השומה לגביו ויביא לבדיקה פנקסים ומסמכים שהדורש רואה בהם צורך.

(ב) מי שהוסמך לענין סעיף קטן (א), יהיו לו סמכויות של שוטר למניעת עבירות או לגילוין וסמכויות של קצין משטרה בדרגת מפקח לפי סעיף 2 לפקודת הפרוצדורה הפלילית (עדות), וסעיף 3 לפקודה האמורה יחול על הודעה שרשם.

על אף האמור בסעיף 109(א)(3) ובלי לגרוע מהוראות כל דין בדבר ראיות חסויות, המנהל או מי שהוא הסמיך לא יחקור מיזמתו את בן זוגו של החייב  במס, ילדיו או הוריו.

(א) נתפסו טובין לפי סעיף 109, רשאי המנהל להעבירם למקום שיורה או, בהסכמת המחזיק בהם, לעכבם ביד המחזיק כנגד ערובה להנחת דעתו של המנהל או ללא ערובה.

(ב) עוכבו טובין ביד המחזיק כאמור בסעיף קטן (א), חייב הוא להמציאם לפי דרישת המנהל; לא עשה כן או המציאם כשהם ניזוקים, ייאשם בעבירה על חוק זה זולת אם הוכיח שהטובין נעלמו או ניזוקו מסיבות שלא היתה לו שליטה עליהן.

(ג) נתפסו טובין שהם בעלי חיים או מצרך העלול להתקלקל, רשאי בית משפט השלום, על פי בקשת המנהל, לצוות שהטובין יימכרו במכרז פומבי או במחיר במקובל באותו יום, ולענין יתר הוראות סעיף זה יראו את דמי המכר כאילו היו התפוס.

(ד) נתפסו טובין ואין המנהל יודע מי בעל הטובין או את מענו של האדם שממנו נתפסו, יפרסם המנהל הודעה על כך ברשומות, ואם לא תבע אותם אדם תוך שלושה חדשים מיום פרסום ההודעה, יחולטו הטובין.

(ה) נתפסו טובין לפי סעיף 109, ותוך ששה חודשים מיום התפיסה לא הוגשה לבית המשפט קובלנה על עבירה על חוק זה שבגללה נתפסו, ולא כופרה העבירה, יוחזרו למי שנתפסו ממנו; בית משפט השלום רשאי, לפי בקשת המנהל, להאריך את התקופה בששה חדשים נוספים.

(ו) כופרה עבירה של אדם לגבי טובין שנתפסו לפי סעיף 109, רשאי המנהל לחלטם.

(ז) הורשע אדם בעבירה אשר בשלה נתפסו הטובין, יחולטו הטובין, זולת אם בית המשפט הורה אחרת; זוכה האדם, יוחזרו הטובין למי שמידו נתפסו או לאדם אחר שעליו הורה בית המשפט; אולם רשאי בית המשפט להורות כי למרות הזיכוי יחולטו הטובין.

(ח) טובין שחולטו, רשאי המנהל להחזירם למי שממנו נתפסו או לבעלם תמורת תשלום השווי.

(ט) מסמך או פנקס שנתפסו והם דרושים למי שממנו נתפסו או לאדם אחר למילוי חובה שבדין, רשאים הם לעיין בהם או לצלמם, והמנהל רשאי לפי בקשתם להחזירם להם ורשאי הוא להתנות את ההחזרה במסירת צילומם למנהל; הוראות סעיף 108(ב) יחולו על הצילום.

(א) נוכח המנהל כי עוסק אינו נותן דו"ח כדין על כל עסקאותיו, או לא שילם את המס המתחייב מדו"ח שהגיש, או לא הגיש במשך השנה שחלפה יותר משני דו"חות לפי סעיף 67, או שעבר עבירה בכוונה להתחמק מתשלום מס, רשאי הוא -

1. לדרוש מהעוסק כי יתן ערובה, להנחת דעתו, לתשלום כל חוב ולקיום הוראות חוק זה, ואם לא נתן ערובה במועד שקבע המנהל - לאסור עליו את המשך עיסוקו עד להמצאת הערובה;
2. לאסור עליו העברת טובין או מתן שירותים, בהמלך עיסוקו, בטרם יסמן המנהל את החשבונית, את תעודת המשלוח או מסמך אחר, כפי שיקבע המנהל.

(ב) החלטת המנהל לאסור את המשך העיסוק או העברת טובין או מתן שירותים תיכנס לתקפה כתום חמישה עשר יום מיום שהומצאה לעוסק.

(ג) על החלטת המנהל כאמור ניתן לערער לפני בית המשפט המחוזי; הגשת הערעור תעכב את ביצוע ההחלטה כל עוד לא החליט בית המשפט אחרת.

(א) היתה למנהל סיבה לחשוש כי המס על עסקאות או המס על תשומות שלא נוכה כדין לא ישולם משום שיש בדעתו של עוסק לצאת מישראל, או מחמת סיבה אחרת, רשאי הוא -

1. אם נעשתה לעוסק שומה לפי סעיף 77 - לדרוש בהודעה בכתב שהעוסק יתן מיד ערובה, כדי הנחת דעתו של המנהל, לתשלום המס הנקוב בשומה לרבות הפרשי הצמדה וריבית הנקובים בה;
2. אם לא נעשתה לעוסק שומה - לשום את המס שהעוסק חייב בו, לדעת המנהל, לפי סכום סביר בעניו ולכלול בה גם את הפרשי ההצמדה, הריבית והקנסות שהוא חייב בהם.

(ב) שומה שנעשתה לפי סעיף קטן (א)(2), ימסור המנהל הודעה בכתב עליה, וכל סכום הרשום בה ישולם מיד עם מסירת ההודעה.

(ג) לא שולם הסכום האמור או לא ניתנה הערובה, לפי הענין, רשאי בית משפט השלום, על פי בקשת המנהל, ליתן צו, אף שלא בפני העוסק -

1. על עיכוב יציאתו מהארץ;
2. על עיקול רכושו ואם נוכח כי יש חשש סביר שהמס לא ייגבה וכי אין די בעיקול כדי להבטיח את גבייתו – על תפיסת רכושו.

(ד) שולם סכום כאמור או ניתנה ערובה, רשאי העוסק להגיש השגה וערעור בדרך שמשיגים ומערערים על שומה לפי סעיף 77.

(ה) הוראות סעיף זה יחולו גם על כפל מס כאמור בסעיף 50 ועל קביעת מס כאמור בסעיף 76, בשינויים המחויבים לפי הענין.

(א) מי שאינו מנהל פנקסי חשבונות או רשומות כפי שנקבע, או שהוא מנהלם בסטיה מהותית מהוראות חוק זה והתקנות על פיו, יתרה בו המנהל ויפרט בהתראה את הפגם; לא תוקן הפגם תוך חודש מיום שהומצאה ההתראה, רשאי המנהל לאסור עליו להוציא חשבוניות מס.

(א1) עוסק החייב בדיווח מפורט כאמור בסעיף 69א(ז) שנוהג להוציא חשבוניות מס שלא כדין, יתרה בו המנהל ויפרט בהתראה את הפגם; קיים לדעת המנהל חשש שהעוסק יוסיף לעשות כן, רשאי המנהל שלא להקצות לו מספרי חשבוניות מס, כאמור בסעיף 47(ד), לתקופה שיקבע או להקצות לו מספרי חשבוניות בתנאים שיקבע, לרבות דרישת ערובה.

(ב)(1) החייב במס רשאי, על התראת המנהל או לפי בחירתו על ההחלטה לאסור הוצאת חשבוניות מס לפי סעיף קטן (א), לערער לפני בית המשפט המחוזי או לערור לפני הועדה לקבילות פנקסים.

(2) החייב במס רשאי לערער על התראת המנהל, או לפי בחירתו על ההחלטה שלא להקצות מספרי חשבוניות מס או על ההחלטה להקצות לו מספרי חשבוניות מס בתנאים, לפי סעיף קטן (א1), לפני בית המשפט המחוזי.

(ג) הערעור או הערר יוגשו תוך שלושים ימים מיום שהומצאה ההתראה או ההודעה על האיסור, על אי-ההקצאה או על ההקצאה בתנאים, לפי העניין, והגשתם לא תעכב את ביצועה של החלטת המנהל, אלא אם החליטו בית המשפט או הועדה אחרת.

(ד) הגשת ערעור או ערר לפי סעיף קטן (ב) אינה באה במקום השגה לפי סעיף 82; נדחה הערעור או הערר, יראו את פנקסי החשבונות כבלתי קבילים לענין הערעור על השומה.

(ה) חייב במס שלא הגיש ערעור או ערר על פי סעיף קטן (ב), רשאי לערער על התראה המנהל או על החלטתו, לפי סעיף זה, יחד עם הערעור לפי סעיף 83.

המנהל רשאי לעכב סילוק טובין של החייב במס מפיקוח רשות המכס עד לתשלום על חוב המגיע ממנו על פי חוק זה או עד להגשת הדו"חות שהוא חייב בהם.

(א) נדרש חייב במס לשלם את המס המגיע ממנו או לתת ערובה לתשלומו או להגיש דו"ח שנדרש להגישו, ולא עשה כן, רשאי בית משפט השלום במקום מושבו או במקום עסקו של החייב, על פי בקשת המנהל, לתת צו, אף שלא בפניו, על עיכוב יציאתו מהארץ ועל עיקול רכושו עד למילוי תנאים שקבע.

(ב) היה החייב במס חברת מעטים כאמור בסעיף 76 לפקודת מס הכנסה, ניתן להורות כאמור בסעיף קטן (א) על עיכוב יציאתו מהארץ של כל מנהל פעיל בחברה או מנהל עסקים או חבר המחזיק מניות המזכות אותו לפחות ב-26% מכוח ההצבעה בה או לפחות ב-26% מהונה במקרה של פירוק.

(ג) נדרש חייב במס שהוא חבר בני אדם לשלם את המס המגיע ממנו, והיה למנהל חשד סביר כי המס לא ישולם, רשאי בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), על-פי בקשת המנהל, לתת צו לעיכוב יציאתו מהארץ של מנהל פעיל, יושב ראש הדירקטוריון או מנהל עסקים, באותו חבר בני אדם, לשם חקירתו או לשם פעולות הדרושות להבטחת תשלום המס, ובלבד ששוכנע בית המשפט כי יציאתו מהארץ עלולה לסכל חקירה או פעולות כאמור וכי לא ניתן להטיל ערובה מתאימה להבטחת קיומן.

(א) המנהל רשאי להאריך כל מועד שנקבע בחוק זה או בתקנות על פיו לעשיית דבר, למעט מועד להגשת ערעור או ערר, ורשאי הוא לקבוע שהחוב ישולם לשיעורין ובלבד שלא יאריך את המועד לניכוי מס תשומות לפי סעיף 38(א) לתקופה העולה על חמש שנים; התיר כך והחייב במס לא עמד בתשלום אחד במועד שנקבע לו, רשאי המנהל לדרוש את תשלומה של יתרת החוב מיד.

(א1)בוטל.

(ב) המנהל רשאי להתנות הארכת מועדים כאמור בסעיף קטן (א) במתן ערובות להנחת דעתו לתשלום כל חוב או לביצוע כל פעולה שמועד עשייתה נדחה.