שאלות נפוצות

לפני שנים רבות נקבע שווי השימוש ברכב הצמוד לפי נפח המנוע של הרכב.

החל משנת 1997 נקבע שווי הרכב הצמוד לפי קבוצת המחיר של הרכב, המופיעה ברשיון הרכב. קבוצת המחיר נקבעת לפי מחירו של הרכב בעת עלייתו לכביש לראשונה, ולה שבע רמות, החל מ-1, שהיא הרמה הזולה ביותר, וכלה ב-7, שהיא הרמה היקרה ביותר. מרבית המכוניות המשמשות כרכב צמוד, כגון פורד פוקוס, מאזדה לאנטיס ורנו מגאן (בדגמים הזולים שלהן), נמנו על קבוצה 2. השווי למס של מכונית בקבוצה זו, בחודש ינואר 2015, הוא 2,960 שקל. למכונית בקבוצה 3 השווי הוא 3,810 שקל, ולמכונית בקבוצה 4 נקבע שווי של 4,570 שקל.

למכוניות שעלו לכביש החל מינואר 2010 נקבע שווי השימוש החודשי כ-2.48% ממחיר המחירון של הרכב בעת שעלה לכביש. מחיר זה מוצמד למדד מדי שנה. 

שווי השימוש ברכב צמוד נקבע רק לפי מחירו בעת שעלה לכביש, שהוא נתון שקל למדוד אותו, ולא לפי מידת ההנאה שמפיק העובד מהרכב. עד סוף 1997 נקבע למכונית מסחרית שווי למס נמוך מזה של מכונית פרטית, אך החל משנת 1998 נקבע השווי רק לפי קבוצת המחיר של הרכב (ומשנת 2010: לפי מחיר הרכב), ומבחינה זו שתי המכוניות שאתה מתאר נמצאות באותה רמת מחיר.

את שאלתך יש להפנות לשר האוצר, שהוא הקובע את הכללים לחישוב שוויו של הרכב הצמוד. בהתאם לכללים אלה, השווי נקבע לפי מחיר הרכב בעת עלייתו לכביש, והשינוי היחיד בה במהלך השנים הוא הצמדה למדד של מחיר הרכב. עקב תנודות במחירי רכב חדש ייתכן מצב שבו שווי השימוש ברכב ישן אף יהיה גבוה משווי השימוש ברכב חדש מאותו דגם. 

קטנוע העומד לרשות העובד לשימושו הפרטי הוא הטבה בשווה כסף, ולכן יש לחייב את העובד במס בהתאם לערכה של הטבה זו. להבדיל ממכונית צמודה, ששוויה נקבע לפי טבלה שקובע שר האוצר, אין שווי סטנדרטי כזה לקטנוע צמוד. עליך לקבוע את השווי למס של הקטנוע הצמוד לפי ההוצאות הכרוכות במתן הטבה זו, בהתאם לקילומטראז' הפרטי שעושה העובד.

הזכות לגילום שווי הרכב הצמוד היא חלק מחוזה העבודה של העובד, ונקבעת לפיכך במשא ומתן בין הצדדים להסכם. רק מעטים זוכים להטבה זו.

בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע כב/3-19 מרקוס בן יפלח נ' פולגת תעשיות בע"מ, פד"ע כה 489) נקבע שגילום שוויו של הרכב הצמוד נכלל בשכר המהווה בסיס לחישוב פיצויי הפיטורים. בפסק דין נוסף של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע 1240/01 גרא קורן נ' קרן קיימת לישראל, ניתן ביום 14.1.03) נקבע, בעקבות פסק הדין הקודם, שכאשר עובד זכאי לפנסיה תקציבית, גילום שוויו של הרכב הצמוד הוא רכיב שכר פנסיוני, כלומר רכיב זה נכלל במשכורת שלפיה מחושבת הפנסיה התקציבית. נגד פסק דין זה הוגשה עתירה לבג"ץ, ונפסק (בג"ץ  4838/03 קרן קיימת לישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים וגרא קורן, ניתן ביום 17.1.05) כי יש לשלול מכל וכל את פסקי הדין הקודמים, כלומר גילום שוויו של רכב צמוד אינו נכלל בשכר המהווה בסיס לפנסיה ולפיצויי פיטורים.

התשלום החודשי לחברת הליסינג מושפע לא רק ממחיר הרכישה של המכונית אלא משיקולים נוספים של חברת הליסינג, כגון מחיר המכונית בסוף תקופת הליסינג ועלות התחזוקה השנתית שלה. כתוצאה מכך ייתכן מצב שבו מכוניות במחירים שונים מוצעות למעביד באותו מחיר על-ידי חברת הליסינג. במצב כזה, שיקולי מס ינחו אותך למכונית שמחיר המחירון שלה נמוך יותר. חיסכון משמעותי יותר במס יושג באמצעות בחירה ברכב היברידי - על מנת לעודד שימוש ברכב כזה, שווי השימוש בו, המחושב לפי הכללים הרגילים, מוקטן ב-560 שקל לחודש (בשנת 2015).

אם אתה נמנה עם המאושרים שהמעביד מגלם להם את שווי השימוש ברכב הצמוד, מובן ששיקולי מס אלה אינם רלבנטיים לגביך.

שווי השימוש ברכב צמוד היה נמוך מאוד בהשוואה לעלות השימוש בו, ובמצב זה השאלה שלפנינו לא עלתה לדיון. לאחר מאבק הצליח משרד האוצר,בסוף העשור הראשון של המאה ה-21, להעלות במידה ניכרת את שווי השימוש ברכב צמוד, וכתוצאה מכך להגדיל את מס הכנסה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח בריאות המשולמים בגין הרכב הצמוד.

צעד זה מקטין את כדאיות קבלתו של רכב צמוד מהמעסיק, ומגדיל את כדאיות החלופה של תשלומי החזקת רכב, שעליהם ויתר העובד בעת שקיבל רכב צמוד. המעבר מעיקרון זה אל העובד הספציפי מורכב יותר. אף שלרכב צמוד מדגם מסוים נקבע שווי אחיד לכל העובדים, ברור שההנאה המופקת מהרכב הצמוד משתנה מעובד לעובד, ותלויה במידה רבה בקילומטראז' החודשי שעושה העובד, בשיעור המס השולי החל על העובד ובפרמטרים נוספים. לפיכך לא נקבע כאן קו גבול ברור, אך נציין שעובדים שהתועלת שהם מפיקים מהרכב הצמוד נמוכה יחסית, ראוי שישקלו החלפתו בתוספת שכר מתאימה.

חלופה נוספת, המשלבת בין שתי החלופות שבהן עסקנו, היא ירידה במחיר הרכב הצמוד, כלומר החלפת הרכב הצמוד ברכב צמוד זול יותר. בהתחשב בכך שרכב צמוד הוא גם סמל סטטוס, ספק אם רבים יבחרו בחלופה זו, אך גם היא אפשרית.