שאלות נפוצות

המכסה הקבועה בחוק היא המינימום שלו זכאי כל עובד, כלומר אין דרך חוקית לקביעת מכסה קטנה יותר. ניתן להעניק לעובד בהסכם העבודה מכסת חופשה גדולה מזו שקובע החוק. על מכסת החופשה הקבועה בחוק חלים כללים שונים (כפי שיתברר להלן), אך כללים אלה אינם חלים (אלא אם הדבר נקבע במפורש) על חופשה שמקורה בהסכם העבודה.

המעביד חייב לתת לעובד חופשה שנתית בהתאם למכסה הקבועה בחוק חופשה שנתית. רק אם הסכם העבודה מקנה לעובד חופשה ארוכה מזו שקובע החוק, ניתן לקצץ בה.

חוק חופשה שנתית חל על כל העובדים, ועוזרות בית בכלל זה. בגין שנת עבודתה הראשונה זכאית העוזרת לשבועיים חופשה, שפירושם המעשי הוא שבועיים שבהם לא תעבוד אצלך אך תקבל את השכר המגיע לה בעד שני ימי עבודתה הנכללים בשבועיים אלה.

בהתאם לחוק חופשה שנתית, על העובד לנצל את ימי החופשה העובדים לרשותו, כלומר לצאת בפועל לחופשה. הזכות לפדיון חופשה, כלומר תשלום בעד יתרת חופשה שלא נוצלה, קמה רק בעת סיום העבודה, כאשר לעובד נותרו ימי חופשה שאותם אינו יכול לנצל. אם מכסת החופשה השנתית שלך גדולה מזו שנקבעה בחוק חופשה שנתית, ניתן להגיע להסכמה עם המעביד על פדיונם.

בהתאם לסעיף 8 לחוק חופשה שנתית, ניתן לפצל את החופשה השנתית לתקופות אחדות בהסכמת העובד והמעביד, אבל גם במצב כזה, לפחות על אחד מחלקי החופשה להימשך שבוע או יותר. מעסיקך מקפיד, אם כן, לקיים את הוראות החוק.

בזמן החופשה זכאי העובד לתשלום השווה לשכרו הרגיל. אם מדובר בעובד במשכורת חודשית, יש לשלם לו את המשכורת שהיה מקבל על אותם ימים. אם מדובר בעובד בשכר יומי, יש לשלם לו מדי יום את השכר היומי הממוצע שלו, על פי כללי החישוב המפורטים בחוק חופשה שנתית. אחדים מרכיבי השכר אינם משולמים בתקופת החופשה. מובן, למשל, שאין צורך לשלם לעובד החזר הוצאות נסיעה למקום העבודה ובחזרה, שהרי אינו מבצע נסיעות אלה בעת חופשתו.

סעיף 10 לחוק חופשה שנתית מגדיר את השכר המשולם לעובד בעת חופשתו כתמורה "המשתלמת לעובד על-ידי המעביד בעד שעות העבודה הרגילות, זולת אם נקבע אחרת בהסכם קיבוצי". בהתאם לחוק, אם כן, התשלום בגין תקופת החופשה אינו צריך להתחשב בעבודת שעות נוספות בתקופה שקדמה לחופשה.

בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה (דב"ע ל1-1 בתי הזיקוק חיפה בע"מ נגד אליעזר הלל) נקבע שכאשר עובד מועסק באופן סדיר במשמרות, ומקבל על כך תוספת משמרות (ובכלל זה תוספת שבת), יש להביא בחשבון תוספות אלה בעת חישב דמי החופשה, משום שתוספת משמרות היא חלק משכרו הרגיל של עובד זה. נגד פסק הדין הוגשה עתירה לבג"ץ (בג"צ 148/71 בתי הזיקוק בחיפה בע"מ נגד בית-הדין הארצי לעבודה ואליעזר הלל), אך זו נדחתה.

את שכרך בתקופת החופשה יש לחשב בהתאם לסכום העמלות הממוצע ששולם לך בשלושת החודשים שקדמו ליציאה לחופשה.

חוק חופשה שנתית אוסר על עבודה בשכר בתקופה שבה מקבל העובד דמי חופשה. עובד שעבד במקום עבודה אחר בזמן חופשתו מאבד את זכותו לדמי חופשה, והמעביד רשאי לנכותם משכרו במידה וכבר שולמו.

סעיף 5 לחוק חופשה שנתית קובע שבמניין ימי החופשה לא יבואו "הימים שבהם אין העובד מסוגל לעבוד מחמת תאונה או מחלה". לפיכך ימי המחלה ישולמו לך בהתאם לזכותך לדמי מחלה, ורק יתר הימים ייחשבו לימי חופשה.

הכלל הוא שהמעביד פטור מלשלם לעובד שכר בעד זמן שבו הוא נעדר מהעבודה. המקרים שבהם המעביד נדרש לשלם שכר בעד היעדרות, כגון מחלה, מצומצמים ביותר. לא ידוע לי על מקור, בחקיקה או בהסכם קיבוצי, המזכה את העובד בתשלום על זימונו לחקירה משטרתית.

בהתאם לפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה, קביעת מועד החופשה היא בסמכות המעביד, אם כי עליו להפעיל סמכות זו תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו. בהתאם לכך רשאי המעביד להוציא את עובדיו לחופשה שנתית, גם אם אינה נוחה לחלק מהעובדים.

הנוהל הנהוג במקום עבודתך הוא במסגרת החוק, הפועל לעידוד העובד לניצול מלוא זכות החופשה העומדת לרשותו. יחד עם זאת, החובה להוציא את העובד לחופשה חלה על המעביד. אם המעביד מונע ממך מלנצל זכות זו, אין הצדקה למחיקת מכסת החופשה.

בחוק חופשה שנתית נקובה מכסת החופשה בימים, ולכן רשאי המעביד לחייב את מכסת החופשה ביום שלם, גם ביום שבו נהוג לעבוד מספר שעות מופחת. במקומות עבודה המיטיבים עם העובד יותר משקובע החוק, תחויב מכסת החופשה באופן יחסי לאורכו של יום העבודה שבו נלקחה החופשה.