ראה הנעת העובד.תאוריה שפותחה על-ידי הפסיכולוג האמריקני פרדריק הרצברג (F. Herzberg), וקושרת את התנהגות העובד והנעת העובד לשביעות הרצון של העובד בעבודתו. התאוריה פורסמה לראשונה בשנת 1959 בספר The Motivation to Work, וגרסה מתקדמת שלה פורסמה בשנת 1966 בספר Work and the Nature of Man. התאוריה רואה בשביעות רצון בעבודה ובחוסר שביעות רצון לא כתופעות הנמצאות בשני קצותיה של סקאלה אחת, אלא כשתי תופעות נפרדות, המושפעות מגורמים נפרדים.

בהתאם לכך יש לחלק את הגורמים המשפיעים על העובד לשתי קטגוריות:

• גורמים היגייניים (hygienic factors): שכר, ביטחון תעסוקתי, תנאי העבודה ותגמולים חיצוניים נוספים, הנכללים בקשר שבין העובד לסביבת עבודתו.
  
  כאשר גורמים אלה אינם מסופקים, יחוש העובד חוסר שביעות רצון, אך סיפוקם לא יביא לתחושה של שביעות רצון, ולכן לא די בסיפוק גורמים אלה כדי להניע את העובד. ניסיון להביא לשינוי בהתנהגות העובד באמצעות גורמים אלה בלבד יביא רק לתוצאות קצרות טווח, שלאחריהן יחזור העובד להתנהגותו הקודמת.
  
  
• גורמים מניעים (motivators): עניין בעבודה, האחריות הכרוכה בעבודה, התפתחות מקצועית ותגמולים פנימיים נוספים, הנכללים בקשר שבין העובד ובין העבודה שהוא מבצע.
  
  כאשר גורמים אלה מסופקים, הם יוצרים שביעות רצון, ומניעים את העובד לביצוע מיטבי של עבודתו. כאשר גורמים אלה אינם מסופקים, לא יחוש העובד שביעות רצון בעבודה, אך מצב זה לא בהכרח יגרום לחוסר שביעות רצון. רק שינוי בגורמים אלה יביא לשינוי ארוך טווח בהתנהגות העובד.

בהתאם לחלוקה זו, השכר אינו גורם עיקרי להנעת העובד, בהיותו גורם היגייני בלבד. השימוש בגורמים היגייניים כבתמריץ כונה על-ידי הרצברג KITA - kick in the ass: הוא גורם לתנועה של העובד אך לא להנעתו. על מנת להניע את העובד יש לפעול להעשרת העיסוק שלו, פעולה שמעניקה לעובד כיווני התפתחות בעבודה וגורמת לו לחוש בחשיבות עבודתו, וכך מגבירה את שביעות רצונו ומשפרת את מעורבותו בעבודה ואת איכות תפוקתו.