שעות עבודה קבועות הן המסגרת הנפוצה ביותר להסדר זמן העבודה. במסגרת זו נקבעות בהסכם העבודה השעות המדויקות שבהן על העובד להיות נוכח במקום עבודתו, כלומר השעה שבה הוא מתחיל לעבוד והשעה שבה מסתיים יום העבודה. מסגרת זו אינה מעניקה גמישות בקביעת שעות העבודה, לא לעובד ולא למעביד. הגעה לעבודה לאחר שעת ההתחלה הקבועה נחשבת לאיחור, ויציאה מהעבודה קודם שעת הסיום הקבועה נחשבת ליציאה מוקדמת. חריגה נוספת ממסגרת שעות העבודה היא יציאה בזמן העבודה. הזמנים של חריגות אלה מקוזזים בדרך-כלל משכרו של העובד, ולעתים נחשבים לעבירת משמעת. בגין התייצבות לעבודה קודם לשעת ההתחלה הקבועה לא ניתנת, בדרך-כלל, כל תמורה לעובד.