בדרך כלל נקבע השכר בחוזה העבודה שבין העובד למעביד. כאשר לא נעשתה קביעה כזו, זכאי העובד לשכר ראוי. במג'לה - ירושת השלטון העותומני בארץ ישראל - נקבע : "שכר ראוי הוא השכר שנקבע על-פי שומת מומחים שאין להם נגיעה בדבר".

בעת שביתה חלקית מושעה חוזה העבודה שבין העובד למעביד, ולכן השכר שהעובדים זכאים לו במקרה זה הוא שכר ראוי, כפי שייקבע על-ידי בית הדין לעבודה.

מצב נוסף שבו נוצר צורך בקביעת שכר ראוי הוא כשמלכתחילה לא ראו הצדדים את הקשר ביניהם ככזה שמתקיים במסגרת יחסי עובד-מעביד, וממילא לא התקיים משא-ומתן לקביעת השכר, ורק בדיעבד פונה העובד ומבקש לקבל שכר בעד פעולתו.

בפסק דין של בית הדין הארצי לעבודה נקבע שכאשר לא הוכח גובה השכר הראוי ונטל ההוכחה הוא על העובד, יראו בשכר המינימום את השכר הראוי.