מתן הזדמנות לעובד להשמיע את דברו קודם להחלטה של המעביד על שינוי מהותי בעבודתו של העובד, כגון העברתו לתפקיד אחר או פיטוריו. במקרים אחדים שבהם פוטר עובד ותיק מבלי שניתנה לו הזכות להשמיע את טענותיו נגד פיטוריו, פסק בית הדין לעבודה פיצוי כספי לעובד (בנוסף לפיצויי הפיטורים) על שלילתה של זכות זו.

על מהות הזכות לשימוע והיקפה עמדה שופטת בית הדין הארצי לעבודה, נילי ארד, בפסק דין שבו נאמר:

זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו.

עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד - להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת, בפתיחות, בהגינות ובתום לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו.
(עע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן - המכללה האקדמית עמק יזרעאל, ניתן ביום 7.1.2003)