בהסכם קיבוצי כללי משנת 1962 בין התאחדות בעלי התעשייה ובין ההסתדרות הכללית (ההסכם קרוי "תקנון עבודה") נקבעו קנסות לעבירות משמעת אחדות. על עבירות משמעת קלות, כגון עישון במקום שאינו מיועד לכך, מוגבל הקנס לגובה שכר של חצי יום עבודה. בעבירות משמעת חמורות יותר, כגון עבודה במקום אחר ללא רשות ההנהלה, אין בתקנון העבודה הגבלה על גובה הקנס. הטלת קנס משמעת אינה תורמת לאווירה טובה ביחסי העבודה, ואף יעילותה בשיפור המשמעת של העובד מוטלת בספק, ולכן אין היא מעשה נפוץ.

חוק הגנת השכר מתיר למעביד לנכות משכרו של העובד קנס משמעת שהוטל על העובד, בתנאי שקנס זה הוטל על העובד בהתאם להסכם קיבוצי או על-פי חיקוק.