הסכם, במסגרת המשא-ומתן על השכר, ששותפים לו הממשלה, המעסיקים והעובדים, ונושאיו שכר, מחירים ומסים. בעסקת חבילה אין המשא-ומתן מצטמצם להשגת יעדים בתחום השכר, אלא גולש למטרה רחבה יותר של השגת יציבות במשק וצמצום האינפלציה.

מרכיביה של עסקת החבילה כוללים ויתור של העובדים על תוספת לשכרם, התחייבות של המעסיקים להימנע מהעלאת מחירים, ומתן פיצוי למעסיקים ולעובדים על ויתוריהם אלה, בצורה של הקטנת המסים המוטלים עליהם.

עסקת החבילה הראשונה נחתמה בשנת 1970. עקב חוסר הפורמליות של מעורבות הממשלה בעיסקה זו הובטח חלקה של הממשלה בעיסקה - עדכון מדרגות המס - בצורה של התחייבות בעל-פה. בהמשך ניסה שר האוצר להתחמק ממילוי הבטחה זו, אך בעקבות לחצה של ההסתדרות קוימה ההבטחה. עסקת חבילה מיוחדת הביאה לחתימתו של הסכם תוספת-יוקר בחודש פברואר 1989. השתתפותה של הממשלה בעיסקה זו ניתנה לא בצורה של הקלות מס למעסיקים ולא בצורה של הקלות מס לעובדים, כי אם בצורה של הטבות למוסדות ההסתדרות: קופת-חולים, קרנות הפנסיה וחברת העובדים.

בסוף שנת 2001 יזם שר האוצר עסקת חבילה, שמטרתה הוצאת המשק מהמיתון שהוא שרוי בו. לראשונה נעשה ניסיון לצרף שותף רביעי לעסקה, בנק ישראל, שחלקו בה אמור היה להתבטא בהורדת הריבית.