מנהג נוצר מתנאי עבודה המקובלים בתחום מסוים: ברוב המשק או אצל רוב המעסיקים בענף מסוים. משהוכח קיומו של מנהג בתחום מסוים, חלים תנאי עבודה אלה גם על שאר העובדים באותו תחום. למנהג שלושה מאפיינים:

• התמדה: ההתנהגות שיוצרת את המנהג חוזרת ונשנית פעמים רבות.
• הכרעה: המנהג יוצר מחויבות כללית לנהוג לפיו, מחויבות שאינה תלויה ברצונו או בידיעתו של עובד מסוים.
• פרסום: המנהג ידוע לציבור, וקיימת ודאות בדבר היקף תחולתו.

פרופ' רות בן-ישראל מתארת את תהליך היווצרותו של המנהג:

תחילתו בהתנהגות של אנשים מסויימים המעוגנת ברצונם. עם חלוף העיתים, כשרבים נוטים לחקות אותה התנהגות מכוח רצונם המפורש או הנסתר, נוצרת כבר מחזוריות המביאה למעשה לעיצובו של נוהג חוזי בנידון. סופו של התהליך בא רק בשלב בו מפסיקה הרגשת המחוייבות האישית לנהוג על פי הנוהג להיות רלוונטית, ומתחילה לחול ולחייב הרגשת המחוייבות הכללית להתנהג כאמור, הפעם כבר מכוח המנהג. ניתן לדרג את התהליך שתארנו ברצף אחד, כשבקצהו הימני נציג את ההתנהגות הראשונית של הצדדים היונקת מרצונם, בהמשכו, זו המעוגנת בנוהג ובשמאלו ההתנהגות שמקורה כבר במנהג. ("האמנם נעלם המנהג מיחסי העבודה האישיים בעידן יחסי העבודה הקיבוציים?", עיוני משפט, כרך ו')

הודעה מוקדמת לפיטורים ניתנת כעת מכוח חוק, וניתנה קודם לכן מכוח צו-הרחבה, אך זמן רב קודם לכך פסק בית הדין לעבודה שחובת הודעה מוקדמת לעובד חודשי היא מנהג שפטורים מלהוכיח אותו, ולכן כל עובד חודשי שאינו בניסיון, שלא נקבע לגביו אחרת בחוזה העבודה החל עליו, זכאי לתקופת הודעה מוקדמת.

בכל שאר דרכי קביעת השכר נובעת הזכות ממסמך כתוב, או לפחות מהסכם בעל-פה, כך שיש נקודת מוצא נוחה להוכחת קיומה של הזכות. זכות הנובעת ממנהג נוצרת ללא הסכמת הצדדים, ואולי אף ללא ידיעתם (די בכך שהמנהג ידוע לציבור בכללו). כאשר עובד תובע זכות מכוח המנהג, עליו להוכיח קיומו של מנהג, באמצעות נתונים סטטיסטיים המלמדים על קיומם של הסכמים קיבוציים או הסדרים קיבוציים החלים על אוכלוסייה רחבה במידה מספקת. הקושי להוכיח קיומו של מנהג גורם לכך שרק לעתים רחוקות מוגשת תביעה מסוג זה לבית הדין לעבודה.

יחסי העבודה עוברים בהתמדה שינויים, המהווים קרקע לצמיחת מנהגים חדשים. היווצרותו של מנהג היא תהליך המשתרע על-פני שנים אחדות, שבו היקף האוכלוסייה שעליה חלה זכות מסוימת הולך ומתרחב, באמצעות הסכמים קיבוציים והסדרים קיבוציים המעניקים זכות זו לעובדים נוספים.

פעמים רבות מהווה המנהג בסיס ליצירת מקור פורמלי יותר, כאשר בעקבותיו נחתם הסכם קיבוצי כללי (כמו בעניין ההודעה המוקדמת), או נחקק חוק מתאים. חוק פיצויי פיטורים, למשל, נבע ממנהג שקדם לו.