הסדר זמן העבודה שבו ניתנת לעובד הסמכות לקבוע בעצמו את שעות העבודה שלו, בתוך מסגרת גמישה המוגדרת בהסכם העבודה. ביצוע העבודה במסגרת זמן גמיש מגביר את שליטת העובד במבנה שבוע העבודה שלו.

תנאי הכרחי להנהגת זמן גמיש הוא מידה מסוימת של עצמאות בתפקודו של כל עובד הנכלל בשיטה זו, כך שהעובד יכול לבצע את עבודתו גם כאשר חבריו לצוות אינם נוכחים. אקלים ארגוני של אמון בעובד והעדר פורמליות, יחד עם הכשרת העובד למגוון רחב של פעילויות, מסייעים לפיכך להנהגת זמן גמיש.

בזמן גמיש משתנה משמעותם של המושגים איחור ויציאה מוקדמת, מפני שלא מוגדרות שעת התחלה קבועה ושעת סיום קבועה. עם זאת זמן עבודה גמיש אין פירושו שניתן להגיע או לצאת בכל עת; גורמים אחדים יוצרים מסגרת מוגדרת לגמישות. זמן גרעיני או זמן ליבה (core time) הוא השעות שבהן כל העובדים חייבים להיות בעבודה. זמן גרעיני, למשל, הוא השעות 9.00 עד 15.00, כלומר כל עובד רשאי להגיע בכל שעה שנוחה לו עד השעה 9.00, ולצאת בשעה המתאימה לו לאחר 15.00. לעתים נקבע גבול גם לשעות ההתחלה המוקדמת ביותר המותרת. בהמשך לדוגמא הקודמת ניתן לקבוע ששעת התחלת העבודה תהיה לא לפני השעה 7.00, כלומר העובד רשאי להתחיל את יום עבודתו בכל שעה שנוחה לו בגבולות השעתיים 7.00 עד 9.00.

הזמן שבין שעת הכניסה המוקדמת ביותר לשעת הכניסה המאוחרת ביותר (ובאופן דומה הזמן שבין שעת היציאה המוקדמת ביותר לשעת היציאה המאוחרת ביותר) הוא טווח הגמישות (flexband).