שלל זכויות וחירויות המוקנות לאדם באשר הוא אדם, ובהן זכויות האזרח (כגון זכות הקניין), זכויות פוליטיות וזכויות חברתיות. במישור הבינלאומי עוסקת בזכויות אלה הצהרה אוניברסלית על זכויות האדם. במדינות רבות עוסקת החוקה בהגנה על זכויות אלה מפני פגיעה בהן.

בישראל מוגנות אחדות מזכויות האדם באמצעות שני חוקי יסוד - חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. הזכויות המוגנות כוללות גם כאלה הקשורות ביחסי עובד-מעביד: זכויות של המעביד וזכויות של העובד. חוק יסוד נוסף, שהכנסת עוסקת בו שנים רבות אך טרם סיימה את תהליך החקיקה, עוסק בזכויות חברתיות.

על המתח שנוצר בבואנו להגשים את זכויות האדם, עמד בפסק דינו השופט יצחק זמיר (בג"צ 164/97 קונטרם בע"מ נ' משרד האוצר - אגף המכס ומע"מ):

משטר דמוקרטי הוא יותר מאשר הכרה והגנה על זכויות האדם. זכויות האדם הן, אמנם, ערך עליון, אך לא ערך יחיד. האדם הוא יותר מאשר אגד זכויות. הוא גם אגד של צרכים, נטיות ושאיפות. לפיכך אין לומר כי תפקיד השלטון הוא לכבד את זכויות האדם. נקודה. זהו תפקיד ראשון במעלה. אך זהו רק אחד התפקידים. יש לומר גם, בנשימה אחת, שתפקיד נוסף הוא לקדם את רווחת האדם. כל אדם. ועוד תפקיד הוא לעשות צדק חברתי. צדק לכל. זכויות האדם אינן אמורות להאפיל על רווחת האדם ועל הצדק החברתי. אסור שזכויות האדם ישמשו רק את האדם השבע. צריך שכל אדם יהיה שבע, כדי שיוכל ליהנות, למעשה ולא רק להלכה, מזכויות האדם.

 זכויות האדם, בוויקיפדיה העברית.