דרך שיטתית ליצירת סולם שכר בארגון, באמצעות הערכת כל אחד מהעיסוקים בארגון וקביעת המקום המתאים לו בסולם השכר. דרך זו מחייבת הגדרת אמת מידה משותפת לפיה ניתן להשוות בין העיסוקים השונים.

להערכת עיסוקים משמשות שיטות רבות, אותן נהוג לסווג לשתי קבוצות:

• שיטות אנליטיות (analytical techniques), שבהן מנותח העיסוק לרכיביו, ולאחר מכן מוערך העיסוק באמצעות הערכה של כל אחד מרכיביו.
• שיטות לא אנליטיות (non-analytical techniques), שבהן מוערך העיסוק בשלמותו, ללא ניתוח רכיביו. השיטות הלא אנליטיות קלות יותר ליישום, אך יש בהן חשש של הטיית ההערכה עקב דעות קדומות של המעריך.

ארבע שיטות עיקריות להערכת עיסוקים הן:

• דירוג (ranking): זו השיטה הפשוטה ביותר להערכת עיסוקים. לכל עיסוק נכתב תיאור, המקובל על ההנהלה והעובדים, ובו המטלות, האחריות והכישורים המאפיינים עיסוק זה. בהתאם לתאורים מושווים העיסוקים ביניהם ומדורגים. הדירוג ניתן לביצוע בטכניקות אחדות, ובהן:
• בחירת העיסוק בעל הערך הגבוה ביותר והעיסוק בעל הערך הנמוך ביותר, ובחירה דומה מתוך העיסוקים הנותרים (alternation ranking).
• השוואה בזוגות (paired comparison) של כל העיסוקים אלה עם אלה.
  
  
• סיווג (grading, classification): מוגדר סולם רמות על-פי הבדלים בכישורים ובאחריות הנדרשים מהעיסוקים בכל רמה. על-פי תיאור העיסוקים משובץ כל עיסוק ברמה המתאימה לו. להבחנה ברורה בין רמה לרמה ניתן לשבץ תחילה בכל רמה עיסוק מפתח (benchmark job), ולאחר מכן להמשיך בשיבוץ שאר העיסוקים.
• השוואת גורמים (factor comparison): תחילה נקבעים גורמים אחדים לפיהם יושוו כל העיסוקים. דוגמה לגורמים אלה: כישורים גופניים, כישורים רוחניים, אחריות, תנאי העבודה. נבחרים עיסוקי מפתח אחדים, שעל גובה השכר המשולם בהם אין מחלוקת, ושאותם ניתן לנתח היטב על-פי גורמי ההשוואה, תוך הפגנת ההבדלים בין העיסוקים בהתאם לגורמי ההשוואה. עיסוקי המפתח נבחנים לפי גורמי ההשוואה, לקביעת משקלו של כל גורם בכל עיסוק, ובהתאם לכך נקבע משקלו הכספי של כל גורם. עם תום שלב זה מוערכים כל שאר העיסוקים לפי גורמי ההשוואה, ונקבע השכר המתאים לכל עיסוק.
• שיטת הנקודות (point rating, point method): זו השיטה הנפוצה ביותר בארצות-הברית ובבריטניה. גם בשיטה זו נקבעים תחילה גורמי השוואה המשותפים לכל העיסוקים או למרביתם. לכל גורם ניתן ציון המשקף את משקלו. בכל אחד מגורמי ההשוואה מוגדרים גורמי משנה אחדים, ולכל אחד מגורמי המשנה ניתן ציון, כך שסכום כל הציונים לגורמי המשנה שווה לציון של הגורם הראשי. כל עיסוק מנותח על-פי כל הגורמים, ומקבל ציון בכל אחד מהגורמים. סכום כל הציונים שקיבל העיסוק מייצג את משקלו יחסית לשאר העיסוקים.

כפי שניתן לראות מתיאור השיטות, שתי השיטות הראשונות הן שיטות לא אנליטיות, ושתי השיטות האחרונות הן שיטות אנליטיות. 

הערכת עיסוקים מבטיחה עקביות וחוסר עיוותים פנימיים במבנה השכר במפעל. סקר שוק, שבו מושווה סולם השכר שנוצר בעקבות הערכת העיסוקים לרמות השכר המקבילות במשק, מבטיח חוסר עיוותים בגובה השכר יחסית לסביבה שבה פועל המפעל.