לצורך חישוב מס הכנסה על רווחי המפעל נחשבים כמעט כל מרכיבי עלות השכר כהוצאה מותרת בניכוי. במקרים מסוימים (המפורטים בסעיפים 31 ו-32 לפקודת מס הכנסה), ובהם עלותן של הטבות בשווה כסף שלא ניתן לייחסן לעובד מסוים, חלק מהוצאות המעביד להחזקת רכב צמוד והפרשות המעביד לקופת גמל אשר חורגות מהמגבלות שבפקודת מס הכנסה, אין העלות נחשבת (באופן מלא או חלקי) כהוצאה למעביד, אלא נחשבת להוצאה עודפת. 

בגין הוצאה עודפת חייב המעביד במס הכנסה בהתאם לכללי המס שחלים עליו (כחברה בע"מ, מוסד ציבורי וכדומה), כאמור בסעיף 181ב לפקודת מס הכנסה.