חוקים המגבילים את אורכו של יום העבודה נמנים על הראשונים שבין חוקי העבודה המודרניים. אף בישראל נמנה חוק שעות עבודה ומנוחה עם חוקי העבודה הראשונים שחוקקה הכנסת. חוק זה מגביל את אורכו של יום העבודה הרגיל ואת כמות השעות הנוספות שמותר לדרוש מעובד לעשותן.

סעיף 2 לחוק שעות עבודה ומנוחה קובע:

(א) יום עבודה לא יעלה על שמונה שעות עבודה.
(ב) בעבודת לילה וביום שלפני המנוחה השבועית וביום שלפני חג שהעובד אינו עובד בו, בין על-פי חוק ובין על-פי הסכם או נוהג, לא יעלה יום עבודה על שבע שעות עבודה.

לשר התעשייה, המסחר והתעסוקה נתונה סמכות לאשר הסכם קולקטיבי שבו נקבע יום עבודה ארוך יותר. בהתאם לסמכות זו אושר ההסכם הקיבוצי שבין ההסתדרות הכללית ובין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, שלפיו עברו מפעלים רבים לשבוע עבודה בן חמישה ימים, תשע שעות ביום.