פורסם: 1
בספטמבר 2002
תשובה: סעיף
18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט וחוק שעות עבודה ומנוחה אוסרים העבדת עובד יהודי
בחגים הבאים בחודש תשרי: ראש השנה, יום הכיפורים, ראשון של סוכות, שמחת תורה.
תשובה: חוק
שעות עבודה ומנוחה אוסר העבדת עובד יהודי בחגים, אך אינו אומר דבר על תשלום שכר
בחגים. החובה לשלם שכר בימי החג שאין עובדים בהם נובעת מהסכמי העבודה, מהנוהג ומצו
הרחבה. בהתאם לכך, עובד חודשי מקבל את שכרו החודשי הרגיל, גם בחודש שבו יש חגים
שלא עבד בהם. על עובד יומי חל צו הרחבה
שבו נאמר:
"עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה ולא נעדר
מהעבודה סמוך ליום החג (זאת אומרת יום לפני ויום אחרי החג) אלא בהסכמת ההנהלה,
יהיה זכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות,
2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות). עובד לא יהיה זכאי לימי חג החלים בשבת."
תשובה: במצב
השגרתי, העובד אינו מקבל כל פיצוי בגין חג שנפל בשבת, כלומר בחודש תשרי השנה ייהנו
העובדים מפחות ימי חופשה מאשר בשנה שבה ראש השנה (ולכן גם סוכות ושמחת תורה) אינו נופל
בשבת. כלל זה נכון גם במקום עבודה שבו עובדים חמישה ימים בשבוע והחג נופל ביום
שישי. בהסכמי עבודה מסוימים, כגון ההסכם הקיבוצי לענף הפלסטיקה, ניתנה הדעת לבעיה
זו, והם מזכים את העובדים היומיים בתשלום גם בגין יום חג שנופל בשבת. בהסכמים
אחרים הפיצוי ניתן בצורת יום חופשה נוסף תמורת יום חג שנופל בשבת.
תשובה:
הכללים החלים על השבת בחוק שעות עבודה ומנוחה חלים גם על החגים. בהתאם לכך, כאשר
העובד עבד בחג, על מעבידו לתת לו שעות מנוחה אחרות במקום שעות המנוחה שבהן עבד.
בנוסף לכך, השכר שמקבל העובד בעד עבודה בחג חייב להיות גבוה ב-50% לפחות משכרו
הרגיל. החובה לתת לעובד תמורה זו גם כאשר העבדת העובד בחג נעשתה ללא היתר.
תשובה: חוק
שעות עבודה ומנוחה קובע שבערב חג לא יעלה אורכו של יום העבודה על שבע שעות. גם
במקרה זה אין החוק אומר דבר על השכר ביום זה. המקובל הוא שעובד חודשי מקבל את שכרו
הרגיל גם בערב חג. צו הרחבה בדבר הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי מרחיב את
הדיבור בעניין זה: "בערבי חגי ישראל החלים ביום שהעובד חייב לעבוד בו יהיה
יום העבודה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות
או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות. ההנהלה ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור. בערב יום כיפור יעבדו העובדים 6 שעות בתשלום של 9 שעות. במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי חג 6 שעות בתשלום של 8 שעות
ימשיכו העובדים לעבוד 6 שעות בתשלום של 8 שעות."
תשובה: בחוק חופשה
שנתית נקובה מכסת החופשה בימים, ולכן רשאי המעביד לחייב את מכסת החופשה ביום שלם,
גם ביום שבו נהוג לעבוד מספר שעות מופחת. במקומות עבודה המיטיבים עם העובד יותר
משקובע החוק, תחויב מכסת החופשה באופן יחסי לאורכו של יום העבודה שבו נלקחה
החופשה.
תשובה: החוק
אינו אומר דבר ביחס לאורכו של יום העבודה בחול המועד, והנושא מוסדר בהסכמי העבודה
למיניהם. בהתאם לכך מקובלות שלוש גישות:
·
ימי חול המועד
נחשבים לימי עבודה רגילים.
·
בימי חול המועד
נהוג יום עבודה מקוצר.
·
במקומות עבודה
רבים, בעיקר במגזר הציבורי, הוחלפו ימי העבודה המקוצרים בחופשה מרוכזת לכל
העובדים. חיוב מכסת החופשה בגין תקופה זו מתחשב בכך שאלה היו ימי עבודה מקוצרים.
תשובה: בהתאם לפסקי
דין של בית הדין הארצי לעבודה, קביעת מועד החופשה היא בסמכות המעביד, אך עליו
להפעיל סמכות זו תוך תיאום עם העובד והתחשבות בצרכיו. בהתאם לכך רשאי המעביד
להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת, גם אם אינה נוחה לחלק מהעובדים.
תשובה: גם כאשר
ניתן למעביד היתר להעסיק עובדים בחג, רשאי עובד להודיע, עם קבלתו לעבודה או בפעם
הראשונה שנדרש לעבוד בשבת או בחג, שמצוות דתו אוסרות עליו עבודה כזו. המעביד רשאי
במקרה זה לדרוש מהעובד תצהיר על הכרתו הדתית, ועל היותו (כאשר הוא יהודי) שומר
כשרות ואינו נוסע בשבת. הוראה זו אינה חלה בעיסוקים מסוימים, כגון אירוח בבתי מלון
ועבודה הקשורה בייצור חשמל והזרמתו, וכן אין היא נותנת מענה לעובד שחזר בתשובה
וקודם לכן ניאות לעבוד בשבת או בחג.
תשובה: שני
המעבידים נוהגים כשורה, משום שאין נורמה מחייבת בעניין יום גשר, והעניין נתון
לשיקול דעתו של המעביד (או למשא-ומתן בינו ובין ארגון העובדים), הן ביחס לעצם
ההחלטה על מתן יום גשר והן בשאלה על חשבון מי יהיה יום חופשה זה.