צו הרחבה - הנהגת שבוע עבודה מקוצר במגזר העסקי

  • בתוקף סמכותי לפי סעיפים 25 ו-33א לחוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (להלן - החוק), אני מצווה כי תחולתן של הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי, שבין לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, בשם הארגונים המאוגדים בה, לבין ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל, האגף לאיגוד מקצועי, מיום כ"א באב התשמ"ח (4 באוגוסט 1988) שמספרו בפנקס ההסכמים הקיבוציים הוא 7037/88 (להלן - ההסכם הקיבוצי), כמפורט בתוספת הראשונה, תורחב מיום ט"ו בטבת התשנ"א (1 בינואר 1991) על העובדים בענפים המפורטים בתוספת השנייה ומעבידיהם, למעט -

    (1) מקום עבודה שמועסקים בו פחות מארבעה עובדים;
    (2) עובדים ומעבידים שנושא המעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים הוסדר או יוסדר
    לגביהם בהסכם קיבוצי;
    (3) חברה ממשלתית כמשמעותה בחוק החברות הממשלתיות, התשל"ה-1975;
    (4) חברה עירונית כמשמעותה בסעיף 12 לחוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985;
    (5) מעביד שוועדת הפיקוח האמורה להלן קבעה שהוראות ההסכם הקיבוצי שהורחבו
    כאמור לא יחולו עליו ובמידה שקבעה כאמור.

    ועדת הפיקוח שהוקמה לעניין צו הרחבה זה מכוח סעיף 33א' לחוק תשמש כגוף ליישוב חילוקי דעות במקום ועדת ההיגוי וועדת המעקב שנקבעו בהסכם הקיבוצי.

  • ההוראות המורחבות

    מספר הסעיף
    בהסכם הקיבוצי 

    1. הפחתת שה"ע השבועיות

    העובדים במפעלים עליהם חל הסכם זה והעובדים במועד חתימת הסכם זה במשך ששה ימים או במשך 5 ימים בשבוע יותר מ-45 שעות בשבוע יעברו במהלך חודש אוגוסט 1988 לשבוע עבודה בן 45 שעות באותו מספר ימים בשבוע כפי שעבדו עד כה ללא ירידה בשכר.

    2. קיצור השבוע

    (א) העובדים יעברו ליום עבודה רגיל בן 9 שעות ב-5 ימי עבודה בשבוע.

    3. ועדת היגוי

    "ועדת ההיגוי" תסייע לצדדים במקומות העבודה ליישם את האמור בהסכם זה, תהא מוסכמת להציע להם פתרונות ולהכריע בחילוקי דעות ביניהם.

    4. ימי העבודה במפעל, והעסקה ביום הפנוי

    (א) אין במעבר העובדים ל-5 ימי עבודה בשבוע כדי להביא לקיצור ימי עבודתו של המפעל במשך השבוע והמפעל יוכל על-פי שיקול דעתו של המעביד לעבוד אותם ימי עבודה כפי שעבדו ערב המעבר לשבוע עבודה בן 5 ימים.

    (ב) 5 הימים בהם יעבוד כל עובד במשך השבוע ייקבעו על-פי סידור העבודה ועל פי המקובל במפעל. לעובד או לקבוצת עובדים במפעל לא תהיה זכות ליום מסוים כיום פנוי במשך השבוע.

    (ג) כאשר צרכי העבודה מחייבים זאת רשאי המעביד לשנות את סידור העבודה את המועד שנקבע כיום פנוי לעובד ועל העובד להיענות לדרישת המעביד ולעבוד ביום שנקבע לו כיום פנוי ובלבד שלאותו עובד יינתן יום פנוי אחר במידת האפשר באותו שבוע או בשבוע שלאחר מכן.

    5. עבודה בשעות נוספות וביום הפנוי ותמורתה 

    היה והעובד ידרש לעבוד שעות נוספות וזאת עקב צרכי העבודה הן בהמשך ליום העבודה הרגיל המוארך כאמור והן ביום הפנוי שנקבע לו, יעבוד העובד בהתאם לנדרש והתמורה בעבור שעות העבודה הנוספות תהיה כדלקמן: 

    (א) שעות עבודה מעבר ליום העבודה הרגיל של 9 שעות נחשבות לשעות נוספות בעבורן תשולם תוספת של 25% בעבור השעתיים הראשונות ו-50% מהשעה השלישית והלאה.

    (ב) בעבור עבודה ביום הפנוי ישולם לעובד שכר של שעות נוספות בהתאם לאמור בסעיף קטן (א) ואולם עבודה בשעות נוספות ביום הפנוי תחשב כך רק אם עבד העובד במשך אותו שבוע 45 שעות עבודה רגילות (לצורך סעיף קטן זה הכוונה היא ל-45 שעות עבודה בשבוע אשר בהן עבד העובד בפועל או נעדר אך היה זכאי לתשלום בעבור העדרותו).

    7. מפעלים עם בעיות מיוחדות

    למרות האמור בסעיף 2 לא תחול על מפעלים בהם תהיינה בעיות מיוחדות, במפעלים הנותנים שירות, מפעלים בהם תהליך הייצור רציף, מפעלים העובדים 3 משמרות; באותם מפעלים יתקיים דיון במטרה למצוא פתרון מוסכם בין נציגות העובדים וההנהלה או הענף ובמקרה ויתגלעו חילוקי דעות יועבר הנושא לדיון והכרעה ב"ועדת ההיגוי", כל עוד לא הוכרע הנושא ימשך סידור העבודה הקיים תוך קיום "שקט תעשייתי". בסעיף זה - "מפעלים הנותנים שירות" הם מפעלים או מחלקות במפעלים שעיקר ייעודם הוא במתן שירותי  תיקונים, שירותי הספקה ושירותי אחזקה.

    8. החופשה השנתית

    ימי החופשה השנתית להם זכאים העובדים אשר עברו לעבודת 5 ימי עבודה בשבוע יהיו החל מיום המעבר:

    תקופת העבודה במפעל בשנים  ימי העבודה בפועל (מעבר ליום פנוי)
      טור א' טור ב'
    אחרי ובעד השנה הראשונה והשניה 10 במקום 12
    אחרי ובעד השנה השלישית והרביעית 11 במקום 13
    אחרי ובעד השנה החמישית 12 במקום 14
    אחרי ובעד השנה השישית, השביעית והשמינית  19 במקום 19
    אחרי ובעד השנה התשיעית ואילך 23 במקום 26


    אם בהסכם אחר החל על העובד היה העובד זכאי ליותר ימי חופשה מהאמור בטור ב' יותאמו ימי החופשה למתכונת החדשה.

     

    9. שעות העבודה בערבי חגים

    בערבי חגי ישראל החלים ביום שהעובד חייב לעבוד בו יהיה יום העבודה בן 8 שעות בתשלום של 9 שעות או יום עבודה בן 7 שעות בתשלום של 8 שעות. 
    ההנהלה ונציגות העובדים יקבעו באיזו חלופה לבחור. בערב יום כיפור יעבדו העובדים 6 שעות בתשלום של 9 שעות. במקומות עבודה שבהם עבדו בערבי חג 6 שעות בתשלום של 8 שעות ימשיכו העובדים לעבוד 6 שעות בתשלום של 8 שעות.

    10. תשלומים על בסיס י"ע

    תשלום או זכות הניתנים לעובד על בסיס יום עבודה בפועל יינתנו בהתאמה לשינויים ביום העבודה, כאמור בהסכם זה.

    11. שעות העבודה בעבודה במשמרות

    במפעלים בהם עובדים בעבודת משמרות יקבע המעביד את שעות העבודה של כל משמרת וסדרי העבודה בהתאם לצרכי העבודה, כתוצאה מהשינוי עפ"י הסכם זה.

    12. נורמות ופרמיות

    (א) כל הנורמות ותקני הזמן יעודכנו, יותאמו ויוגדלו בהתאם לאחוז השינוי בצמצום שעות עבודה ע"י ההנהלה למתכונת העבודה החדשה בהתאם להסכם זה וזאת בלי לפגוע פגיעה כלשהי בפריון העבודה והייצור.

    (ב) במקרה של ירידת התפוקה במקום העבודה בעקבות יישום הסכם זה יביאו מומחים מטעם שני הצדדים ממצאים בפני ועדת המעקב הנוגעים לירידת התפוקה. ועדת המעקב תהיה מוסכמת להורות על הורדת שכר במקומות העבודה אלא אם ירידת התפוקה תוכח בפניה.

    14. ימי חג

    עובד לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בעבור ימי חג החלים ביום הפנוי.

    15. חישוב שעות עבודה

    מוסכם בין הצדדים כי לצורך חישוב שעת עבודה יוגדל שכר השעה המחושב ביחס שבין שעות העבודה השבועיות בפועל כפי שעבדו ערב הסכם זה לבין שעות העבודה בפועל כפי שנקבע עפ"י הסכם זה.

  • התוספת השניה

    תעשיה
    מלאכה
    שמירה ואבטחה
    בתי קולנוע
    חברות ביטוח
    קבלני ניקיון ואחזקה
    יבוא
    יצוא
    מסחר בסיטונות, למעט מעביד שעיסוקו בחלקו במסחר סיטונאי וחלקו במסחר קמעונאי.


    ענפי השירותים העסקיים המפורטים להלן:

    אריזה מזון
    אריזות מוצרים (כללי)
    אחסנה בערובה
    אחסנה בקירור
    אחסנה כללית
    בלדרות
    האחדות מטענים
    הובלה יבשתית
    הפצת סרטי קולנוע וטלוויזיה
    סוכנויות לסחר חוץ
    סוכנויות של יצרנים או סוחרים מחו"ל
    השגחה
    סוכני קניות
    ספירת סחורות
    ספנות (סוכנויות)
    עמילות מכס
    שילוח בינלאומי
    שירותי משרד
    שירותי תקשורת וטלקס
    תעופה (סוכנויות)

    ה' באלול התש"ן (26 באוגוסט 1990)


    יצחק שמיר

    שר העבודה והרווחה